עוד לא ברור אם זה סרט עם סוף טוב או פחות טוב. מאו טסה טונג נשאל פעם אם לדעתו המהפכה הצרפתית הצליחה, וענה ש"מוקדם עדיין לקבוע". להיסטוריה כללים וקצב משלה. בינתיים, המאבק הזה, ראש בראש, בין אובמה לנתניהו, הוא אחד המרהיבים והמרתקים שנראו אי פעם בין שני מנהיגים "בעלי ברית". נתניהו, כמו שאומר היום הנשיא ראובן ריבלין בראיון ל"מעריב" (תמצאו אותו במוסף), נלחם באובמה כשווה מול שווים. את ריבלין זה מדאיג.
ההימור של נתניהו עצום. הוא הולך על כל הקופה כשהוא יודע שסיכוייו לגרוף אותה אפסיים. הוא לא לוקח בחשבון את ההשלכות האפשריות, הוא מתעלם מהסיכונים, הוא מתנהג הפוך לגמרי ממה שאנחנו מכירים אצלו. הזהירות, ההססנות והרתיעה מעימותים ומתנועות חדות מדי המאפיינות את נתניהו שנות דור נעלמו לגמרי כשמדובר באובמה, כשמדובר בגרעין האיראני. זה נראה כמו טראנס. האם זה טוב? רע? מוקדם לדעת. מה שבטוח, מפחיד. מאוד מפחיד.
המיצג הזה מעוות. אובמה אמר שלשום, בצדק, שהממשל שלו היה זה שתרם יותר מכל הנשיאים הקודמים לביטחון ישראל. במערכת הביטחון הישראלית יש לא מעט גורמים שסבורים שנתניהו טועה במלחמה שהוא מנהל עד הרגע האחרון, שצריך להפסיק את המאבק האבוד, להכיר במציאות החדשה ולנסות להוון כמה שיותר יתרונות מהמצב החדש. הממשל רוצה מאוד לפצות אותנו, אבל נתניהו לא מוכן להקשיב. הוא משוכנע שהם יפצו אותנו גם אחר כך. זה לא לגמרי בטוח. ויש גם לא מעט מומחים שסבורים שהפרטים שמסר שלשום אובמה על הסכם הגרעין נכונים וכי מדובר ברע במיעוטו.
אצל נתניהו, אגב, מדברים על אובמה בזלזול גדול בהרבה, תוך עשיית שימוש נרחב בשמו האמצעי (חוסיין). כך הם נוסעים, השניים, כשני קטרים מאומצים על אותה מסילת רכבת, זה מול זה. אין צורך להמתין להתנגשות, כי היא כבר אירעה. אנחנו בתוכה. קטר גדול מול קטר קטן, שמשוכנע שהוא קטר גדול. שום דבר טוב לא יכול לצאת לנו מזה. גם אם ננצח, זה יהיה ניצחון פירוס.
אגב איפא"ק, לקראת הקמפיין הזה שכר הלובי את שירותיו של איש הסקרים והיועץ האסטרטגי מרק מלמן, המוכר לנו הישראלים מעבודתו הצמודה עם יאיר לפיד. מלמן הוא הגורו האסטרטגי של לפיד וקשה להניח שהיה חותם עם איפא"ק בלי אישורו של לפיד. יחד עם זאת, לפיד שומר לאורך השבועות האחרונים על קו ברור (בניגוד להרצוג): הוא מסביר את טיעוניה של ישראל נגד ההסכם עם איראן ברמה העניינית, אבל מבקר לא פחות את התנהלותו של נתניהו ואת העובדה שהוא ממשכן הכל למען סחורה מפוקפקת שאף אחד לא יודע אם היא בכלל קיימת במחסנים.
גם נפתלי בנט יכול להיות מרוצה. בפעם הראשונה הוא מעורב במאבקים למען הציבור הכללי, ולא על איזשהו גג לא חוקי בבית אל. בנט יוצא עם מתווה אמיתי להקטנת הצפיפות בכיתות, עם סייעת נוספת בגני הילדים ועם תוכנית לאומית להצלת לימודי המתמטיקה. נדמה לי שאם יהיה לו מספיק זמן, הוא יעמוד ביעדים שהציב לעצמו. מספר בוגרי מתמטיקה 5 יחידות בתיכונים שלנו ירד תוך עשור מ־13 אלף במחזור לכ־8,500. מדובר בקטסטרופה בקנה מידה לאומי. בנט הציג מטרה: להכפיל את המספר הזה ל־17 אלף בשנים הקרובות. צריך להתפלל שיצליח.
את הדברים הללו, קלמן, אמר השבוע שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. שמאלן הוא לא. חבר, תומך ופטרון של ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא כן. או לפחות היה. עכשיו, בפי חלק מסוים מאנשי הגבעות, הוא כבר בוגד. כמו הנשיא ריבלין. אותי, זה מפחיד.
התרעות פיקוד העורף