אני מזועזע. צפיתי בטלוויזיה בסיפור המעשה הנורא בכתבתו של אריק וייס בערוץ 10, ודמי געש בעורקי. ומעשה שהיה כך היה: בבית אבות משען, הלוא היא החברה הוותיקה המשכנת את הורינו הקשישים, ובחלקם החולים, ומעניקה להם מחסה, אהבה וחום, התרחשה הדרמה הבאה: בתחנת מד"א התקבלה קריאה טלפונית מאחות בבית אבות של משען, שדרשה בתוקף שישגרו אליה תעודת פטירה. אנחנו מגישים עזרה, הגיבו בתחנה. לא מכריזים על מקרי מוות. אני דורשת תעודת פטירה, המשיכה האחות הלא רחמנייה בקול מצווה. היא מתה, פסקה האחות בקול סמכותי.
בהמשך העלילה הנוראה: בנה של הנפטרת (לכאורה) מגיע למקום. אוסרים עליו להיכנס לחדרה. היא מתה, פוסקת האחות. הבן מזיל דמעה ומבשר לקרוביה על מותה. ואז מגיע האמבולנס שלא ויתר על זכותה של מד"א להגיש עזרה, ומה מתברר? הקשישה עדיין חיה. היא נחנקה ממאכל שנתקע בגרונה ואיבדה את הכרתה. האחות הסמכותית קבעה את מותה ומנעה עזרה מהירה. שלשה ימים רצופים נאבקה האישה המבוגרת על חייה עד שהוציאה את נשמתה.
מדובר ברשלנות שאין לעבור עליה לסדר היום. יש לבנות מערכת שתהיה דרוכה לכל מקרה שבו חוסה או מטופלת זקוקה לעזרה מיידית ודחופה. לא אחות, אולי בלתי מוסמכת שהוכשרה רק להחליף חיתולים, תקבע אבחנה של חיים ומוות
התרעות פיקוד העורף