אני מזועזע. צפיתי בטלוויזיה בסיפור המעשה הנורא בכתבתו של אריק וייס בערוץ 10, ודמי געש בעורקי. ומעשה שהיה כך היה: בבית אבות משען, הלוא היא החברה הוותיקה המשכנת את הורינו הקשישים, ובחלקם החולים, ומעניקה להם מחסה, אהבה וחום, התרחשה הדרמה הבאה: בתחנת מד"א התקבלה קריאה טלפונית מאחות בבית אבות של משען, שדרשה בתוקף שישגרו אליה תעודת פטירה. אנחנו מגישים עזרה, הגיבו בתחנה. לא מכריזים על מקרי מוות. אני דורשת תעודת פטירה, המשיכה האחות הלא רחמנייה בקול מצווה. היא מתה, פסקה האחות בקול סמכותי.
בהמשך העלילה הנוראה: בנה של הנפטרת (לכאורה) מגיע למקום. אוסרים עליו להיכנס לחדרה. היא מתה, פוסקת האחות. הבן מזיל דמעה ומבשר לקרוביה על מותה. ואז מגיע האמבולנס שלא ויתר על זכותה של מד"א להגיש עזרה, ומה מתברר? הקשישה עדיין חיה. היא נחנקה ממאכל שנתקע בגרונה ואיבדה את הכרתה. האחות הסמכותית קבעה את מותה ומנעה עזרה מהירה. שלשה ימים רצופים נאבקה האישה המבוגרת על חייה עד שהוציאה את נשמתה.
אין ספק שאילו הגיעה העזרה בזמן, הייתה, כך לפי המסופר, חיה עד עצם היום הזה.
מעשה נורא שעיקרו: יחס של זלזול משווע לחסויים הנתונים לשבט ולחסד, לחיים ולמוות בידיהם של מטפלים. אמי, מנוחתה עדן, הייתה תושבת מעון של משען בירושלים במשך 30 שנה. היחס היה נפלא, טיפול מסור. כאשר חלתה, הוזעק רופא למיטתה ולא אחות שאבחנה את מחלתה. והנה חלפו השנים, בתי אבות חדשים נוצצים ומשוכללים קמו, ובמקום לדלג מעל משוכת הדור החדש ולבנות מערכת משוכללת, מסמיכים אחות לקבוע הלכה רפואית.
מדוע לא הוזעק רופא? או אמבולנס? מי הפקיד בידיה של אותה אחות את הסמכות לקבוע חיים או מוות? בתי האבות המשוכללים קמים בזה אחר זה, מטופחים ונגישים, רופאים צמודים מלווים כל התרחשות, והנה כאן במשען, במקום שבו הופקדו לחיים ולמוות הורים יקרים, מחליטה אחות לקבוע את מותה של מטופלת בלי להזעיק רופא או עזרה?
נכון. העובדת הושעתה. יתקיים בירור. אבל באוויר עדיין מרחפת השאלה: מדוע ההוראות אינן ברורות? מהיכן שאבה אותה אחות את העוז לקבוע אבחנה חמורה כזו בלי שתהיה מוסמכת? ייתכן בהחלט שאותה אישה אומללה הייתה חיה עד היום ומהלכת בינינו אם כי בכבדות.
מדובר ברשלנות שאין לעבור עליה לסדר היום. יש לבנות מערכת שתהיה דרוכה לכל מקרה שבו חוסה או מטופלת זקוקה לעזרה מיידית ודחופה. לא אחות, אולי בלתי מוסמכת שהוכשרה רק להחליף חיתולים, תקבע אבחנה של חיים ומוות