כרישים במים הם קצת כמו קסאמים בשמיים. אוסטרלים במים הם קצת כמו ישראלים בדרום הארץ. סופגים מטח, ואז עוד קצת סופגים, מפתחים חסינות, מסתגלים, נושכים שפתיים – עד שיום אחד נמאס. הנה, עכשיו נדמה שליותר מכמה אוסטרלים נמאס, וכבר כמה שבועות שהם עסוקים בדיון מעניין על אודות עתיד יחסיהם עם הכרישים. האם הגיעה העת לפיתוח אמצעי לחימה חדשים? האם הגיעה העת לשבור את הכלים כדי להרתיע את הטורפים הימיים? הנה נושא מתאים למאמר בחמסין של סוף קיץ (באוסטרליה – סוף חורף).

מאז חודש פברואר נרשמו 11 תקיפות של כרישים לאורך רצועת חוף אחת בת 50 ק"מ בין מפרץ ביירון ואוונס הד, מדרום לבריסביין. גולשי הגלים אומרים שנאלצו לתלות את החליפות, כי מסוכן מדי. ביום שישי האחרון נשמעה אזעקת כרישים בבונדיי ביץ׳, ליד המלון שבו שהיתי. זו לא הייתה האזעקה הראשונה בתקופה האחרונה. ועוד: שלושה שבועות קודם לכן נהרג צוללן בתקיפת כריש באזור טסמניה. גם הוא לא היה הראשון השנה. מאז 2010 נהרגו 15 אוסטרלים מתקיפות של כרישים, והטבלואידים חוגגים את הדרמה הזאת בתמונות מאיימות שנמרחות על העמודים הראשונים. ביום שני יצאו כתבי עיתון אמיצים אל השטח וחזרו עם ראיה: הם דגו כריש גדול, וכנראה די בקלות.

לתייר החורפי, שלא בא לצלול, ולא לגלוש, ולא לחשוש, זה סוג של קוריוז. תראו במה עסוקים האוסטרלים האלה. אבל מדובר בסיפור חשוב וגם רציני. תעשיית התיירות והנופש של אוסטרליה נשענת על כוח המשיכה של הים. הכרישים פוגעים בה. ועם זאת, האוסטרלים גאים בדגה השופעת שמתקרבת אל חופיה – הלווייתנים שמהגרים צפונה, במרחק צפייה מחצרות הבתים המשקיפים אל המים, הדולפינים המקפצים לצדי המעבורות, וכן, גם הכרישים הלבנים הגדולים, המאיימים. הנה כי כן, הכרישים הם לא בדיוק כמו קסאמים, כי יש מי שרוצה שימשיכו לשחות בסביבה. יש מי שמגן על נוכחותם, ומתנגד להפעלת אמצעים חריפים נגדם. בשבוע שעבר הוסכם באזור ניו סאות' ויילס להגביר את מאמצי האיתור והסימון של כרישים, אך לא לנסות לסלק אותם.

הכרישים הם כמובן רק פריט אחד בדיון נרחב על מקומו של האדם למול שאר בעלי החיים, ועל נכונותו לוותר על נוחות, על הכנסה, על בילוי, לעתים גם על תחושת ביטחון, כדי לאפשר את קיומם של יצורים אחרים. נניח שכמה אוסטרלים צריכים למות כל שנה כדי לשמר את אוכלוסיית הכרישים הלבנים – האם ראוי להקריב את חייהם למטרה הזאת? ונניח שאיש לא מוכרח למות, אבל תעשיית התיירות תיפגע קשה, ואיתה פרנסתם של אוסטרלים רבים – האם זהו קורבן ששווה להקריב? ונניח שכל מה שיקרה הוא שצעירים אוסטרלים לא יוכלו יותר להשתעשע כרצונם על הגלשנים, וייאלצו למצוא תחביב אחר? ישנה שאלה של מחיר אישי שישלמו האוסטרלים, וישנה גם שאלת המחיר הכלכלי של בלימת הכרישים: כמה ממון שווה לאוסטרליה להשקיע כדי לרסן את הכרישים בלי לפגוע בהם, לדוגמה בעזרת רשתות מתוחכמות (שיש איתן בעיות אחרות).

מעניין לראות שלא מעט מהאוסטרלים שלכאורה מסתכנים יותר – צוללנים, גולשים – מוכנים לקחת סיכון. ולא מעט מאלה שמסתכנים דווקא פחות, אך שפרנסתם עלולה להיפגע, לא מוכנים לקחת סיכון. מעניין לראות שבסוגיית הכרישים, כמו בהרבה סוגיות אחרות – עסקת הגז, הרכבת הקלה בתל אביב, רמת ההוצאות של בית ראש הממשלה – סנטימנטים עובדים חזק יותר ממספרים. יותר אוסטרלים מתים כל שנה מעקיצות דבורים מאשר מנשיכות כרישים. יותר אוסטרלים מתים כל שנה מנפילה מגב סוסים מאשר מנשיכות כרישים. אבל הכרישים מציתים את הדמיון, הכרישים מפחידים, הכרישים מצטלמים היטב. גם בחום הקיץ אפשר להבחין שיש לא מעט נושאים שעומדים על סדר היום של ישראל, העונים על התיאור הזה. יש לא מעט דילמות שעומדות על סדר היום של ישראל, שאינן שונות במהותן מדילמת הכרישים.

חיסול מחושב