תרשמו את השם: שטייניץ. יובל שטייניץ.
האיש שמנע את תקומת ישראל וגאולתה. האיש שבמו פחדנותו "נמס" ברגע האמת, כפי שהפליא לתאר זאת אהוד ברק וסירב להצביע בעד התקיפה באיראן. אם תהיה שואה שנייה, זה באשמתו. אה, כן, גם בוגי. אבל עליו אין טעם להכביר מילים, הוא עשה את המעשה הכי חסר אחריות שאפשר להעלות על הדעת (החליף את אהוד ברק במשרד הביטחון), אז שלא יבוא בטענות.
עכשיו ברצינות: ביום שישי, ב"אולפן שישי", בהקלטות שהביא רוני דניאל, התברר גם לאחרוני הספקנים איזה איש מסוכן ישב במשרד הביטחון בשנים 2007־2013. עד כמה הוא חסר מעצורים, נטול עכבות או קווים אדומים. הוא, ואפסו עוד. עכשיו הוא מחלק את האשמה על זה שישראל לא תקפה באיראן בין אשכנזי (אי אפשר בלעדיו), שטייניץ ובוגי. אומר את זה בקולו. חושף נתונים סודיים לכאורה מדיוני השביעייה הכמוסים ביותר. מוכר את ערוותה של ישראל במכירת חיסול לכל דיכפין. בעולם הרחב, שלא מכיר את הרזולוציות ואת הנפשות הפועלות, ממהרים להזדעק ולצטט ולפרסם פולו־אפים לסיפור המופלא על "איך ישראל כמעט תקפה את איראן ורק בגלל שר וחצי בקבינט זה לא קרה בסוף". הכי מדהים זה שבסוף עוד יצליח ברק ויצליחו מזדנביו למצוא מישהו שיאמין להבלים הללו.
צריך להבין את ברק. מעשה ידיו טובע, שוב, במים אדירים. שום דבר מהתוכנית הגרנדיוזית שטווה איפשהו בשנת 2009 לא צלח. הנזק נגרם, ובגדול, כמעט לכולם, כולל המדינה, אבל התוצאות, מעשה שטן, לא מגיעות. לא יהיה כתב אישום נגד גבי אשכנזי, אף אחד לא יבין איזה צדיק היה ברק, התוכנית המופלאה ההיא להדיח את אהוד אולמרט ולהיכנס במקומו ללשכת ראש הממשלה מחלידה עכשיו איפשהו, בין החורבות. בינתיים, ספג צה"ל, ספגה מערכת הביטחון, ספגה המדינה, נזקי עתק בכל התחומים. אז ברק נותן פייט אחד נוסף, כי הוא אף פעם לא מוותר, הוא לא מבין מתי צריך לוותר, הוא עוד מאמין שנתפכח, שנבין את גדולתו, שייפול לנו האסימון.
יובל שטייניץ. צילום: מרק ישראל סלם
המתנגד התקיף: מאיר דגן
קצת סדר: ישראל לא תקפה את איראן מכמה סיבות מצטברות. הראשונה היא בנימין נתניהו. ראש הממשלה לא הצליח לגייס את תעצומות הנפש הנדרשות לקבלת החלטה כזו. הוא חזק בדיבורים וקצת חלש במעשים. לו היה מחליט לתקוף, היה תוקף. אין ראש ממשלה שלא יצליח לגייס את הקבינט שלו להחלטה כזו. אבל נתניהו לא קיבל את ההחלטה ולכן הרשה לעצמו יובל שטייניץ, בדיוק כמו דן מרידור ובני בגין ואלי ישי ובוגי יעלון, לא לתמוך בדיוני השביעייה בתקיפה. הדיונים הללו, אגב, לא היו חוקתיים ויחסי הכוחות בהם לא העלו ולא הורידו. מי שקובע זה הקבינט, והוא בכלל לא כונס וכלל לא הצביע על ההחלטה הזאת, כי ביבי לא הגיע אליה בכלל. הוא השתפן. זו האמת.
הסיבה השנייה: מערכת הביטחון. לא מדובר כאן רק בגבי אשכנזי. הוא אפילו לא ניגן כינור ראשון. המתנגד התקיף ביותר היה ראש המוסד מאיר דגן. איתו, בעוצמה רבה, ראש השב"כ יובל דיסקין. אשכנזי, וגם עמוס ידלין, התנגדו אף הם. יורשיהם, בני גנץ, תמיר פרדו, יורם כהן ואביב כוכבי החזיקו באותן עמדות ממש. אגב, ראש הממשלה יכול היה להתעלם מההתנגדות הזאת ולהורות על תקיפה, אם היה משיג רוב בקבינט. אבל הוא בכלל לא ניסה.
הסיבה השלישית, ואני לא בטוח שהיא לא הראשונה, היא אהוד ברק עצמו. כן, האיש שמאשים עכשיו את שאר העולם, הוא האשם המרכזי. ברק היה בן הברית העיקרי של נתניהו במסע המופרך שלהם אל התקיפה. הוא היה העוגן המרכזי, הפטרון הראשי, הסמכות הביטחונית שתדלקה את התקיפה, והוא פשוט לקח את נתניהו לטיול של שוטים אל הבאר, אבל לא נתן לו לשתות ממנה. ברק עשה פניית פרסה מפוארת בספטמבר 2012. רגע אחד קודם, הוא עוד טען שישראל תיאלץ לתקוף את הגרעין האיראני, והנה הוא פתאום יוצא למסע פגישות בארה"ב ומתהפך, בלי לתאם עם לשכת ראש הממשלה, שיצאה מדעתה מרוב כעס.
ראש המוסד לשעבר מאיר דגן. צילום: מרק ישראל סלם
אינטרסים אישיים
ברק לא התכוון לרגע אחד לתקוף את הגרעין האיראני. לפי עדויות שהגיעו לאמריקאים, ברק ניסה בכל כוחו לעכב ולשבש את תקיפת הגרעין הסורי. למה? כי רצה, כך על פי אותן עדויות, שזה יקרה אחרי שאולמרט ייאלץ לפרוש. כי רק האינטרס האישי שלו עניין אותו. עכשיו, בגרעין האיראני, הוא "כאילו" תמך שלוש שנים, כדי לייצר תלות מוחלטת של נתניהו בו ובתמיכתו, וברגע האמת נמלך בדעתו. על ברק נאמר, בפיהם של רבים וטובים, שהוא תמיד ינסה לטרפד פעולות חיוניות ומתבקשות, ותמיד ינסה לקדם פעולות הרפתקניות שאין להן שום סיכוי או היתכנות. דוגמאות לא חסרות בהיסטוריה. מה שמדאיג הוא, שאנחנו לא למדנו ממנה כלום. כל פעם מופתעים מחדש.
אני נזכר במזדנביו השונים של ברק בתקשורת, שמצקצקים בלשונם כבר כמה חודשים, מאז שהתברר שכל מה שנותר מתיק הרפז זו המלצה קלושה של המשטרה להעמיד לדין את גבי אשכנזי בגין הדלפה. במקרה של אשכנזי, היה מדובר בשיחת רקע לשני עיתונאים שותפי סוד, רוטינה שמתרחשת בין צמרת צה"ל לצמרת העיתונות הצבאית כבר שנות דור. המידע שמסר אשכנזי לא פורסם ולא דלף מעולם. והנה אהוד ברק, עם הקלטות שבהן הוא מוסר בקולו פרטים מוכמנים על דיונים כמוסים וגורליים בצומת החלטות ישראלי דרמטי. מישהו יחקור את זה? ברור שלא. כפי שלא חקרו את שלל השקרים שהפיץ בפרשת הרפז, כפי שלא חקרו שום דבר לאורך הקריירה שלו.