השיחה הבאה היא תמלול מדומיין לחלוטין של שיחת טלפון שלא נעשתה מעולם, אך באה להעביר מסר שקשור במקוריות ובפרגון בעולם התקשורת שסובל מחוסר מקוריות ומחוסר פרגון.
כן. מי זה?
או־קיי... כן, מה רצית לשאול?
אז זהו שתהיתי, מה הקונספט שעומד מאחורי זה?
זה פורמט מוצלח מאוד לדעתי, האיש לא יודע שאני מתקשר, הוא מדבר איתי, ואת הכל אני מצטט לעיתון, אני כמובן אומר לו בהתחלה שזה לציטוט כך שאין אוף רקורד בשיחה כזאת, ואז הקורא רואה רגע אחד של אמת בלי דוברים ובלי יחצנים.
מממ, כן, משהו כזה. רק בעיתון.
אין לי מושג, ותאמין לי, זה עלה לי בהברקה של רגע.
אני לא בדיוק בקיא בפרטים, תן לי לחזור אליך עוד מעט...
מה? למה? אממ... אני ממש לא יודע לענות על זה עכשיו.
רגע, שנייה, אתה מצטט אותי עכשיו?
אז בעצם אתה עושה לי מה שאני עושה לאלה שאני מתקשר אליהם.
אז זה סתם תרגיל מלוכלך.
אז תשמע, אני לא יודע כאילו... מה הקטע שאתה מתקשר עכשיו ... אני גם באוטו ובדיוק נכנס למעלית, אז...
אתה בטח לא תעשה דבר כזה, זאת ממש גניבה מהמדור שלנו ב"הארץ".
טוב... (שיעול, כחכוח) אממ, תלחצי על קומה 15...אני מצטער... טוב אהה...
נראה לי שכן, האמת, השגתי שיחה עם בני גנץ על המסיבה שלו, דיברתי עם רון חולדאי על הפחתת הארנונה בתל אביב...
תשמע, אתה תופס אותי ממש בזמן לא נוח, אני במסיבת קריוקי, תוכל להתקשר מאוחר יותר?
טוב, לא משנה, אני חייב לסיים.
אני ממש שומע אותך מקוטע עכשיו. שמעתי רק את המילים "אולי לפחות תן" ואז את המילה "משהו", אמרת עוד משהו באמצע?
שוב אני שומע מקוטע. שמעתי אותך אומר "כן", ואז "אולי תיתן", ואז השיחה נקטעה, הלו? הלו?
תודה גם לך.
לא, אני לא שומע כלום, הלו?
תודה, דרור.
ממש לא, הלו? הלו?
התרעות פיקוד העורף