ברוכים הבאים למלחמה הקרה מודל 2015. היא ממש כאן מעבר לגבול, אבל הפעם היא מתנהלת במעמד צד אחד. בצד השני כבר לא נשארו קאובויים בנוסח רונלד רייגן או ג'ורג' בוש, וולדימיר פוטין יחשוף את ארה"ב, שוב, במלוא רפיסותה, תוך שהוא מוכיח שהוא היחיד שמתנהל כמו מנהיג מעצמה. הוא לא יכריע את דאע"ש, אבל אם לשפוט על פי מכת הפתיחה שלו - הוא הולך למרר את חיי המורדים בבשאר אסד.
המהלך הרוסי־איראני גם מגביר את הבידוד של השכנה מעזה - חמאס. אין לחמאס יכולת לתמוך בקואליציה הזאת, שתמשיך לטבוח בסונים בשנה הקרובה - מה שמצנן דרמטית את הקשרים בין טהרן לעזה.
כמו העוף והירקות בחגים האלה, גם מנהיגות אמיצה הפכה מצרך נדיר בישראל. עצוב לראות איך המנהיגות הפוליטית מכל הסיעות מתכופפת מול משפט הטוקבקיסטים. עצוב עוד יותר לראות עולם שבו המנהיגות האמיצה היחידה היא של ולדימיר פוטין.