אין בדברים שאני עומד להגיד להלן כדי להצדיק במאומה את מעשהו של יגאל עמיר; רצח ראש הממשלה היה מעשה פשע נתעב. בד בבד, אני חייב לומר, שבכל שנה, ב־20 השנים שחלפו מאז 1995, אני נכנס לחרדה מסוימת כשמתקרב המועד שבו מציינים מוקיריו את זכרו. הפסטיבל מתחיל כחודש לפני יום הרצח, והוא נמשך הרבה אחריו, ואני מרגיש שמישהו מנסה להושיב, שוב ושוב, את המחנה שאני משתייך אליו על ספסל הנאשמים, תוך הפניית אצבע מאשימה, המבקשת להדגיש שלא רבין האיש נרצח אלא “מורשתו”.
את “הסכם הביניים” עם הפלסטינים העביר רבין בכנסת לאחר שהוא “גנב” שני חברי כנסת מתנועת צומת. לאחד, גונן שגב, הוא הבטיח משרת שר, ולחברו, אלכס גולדפרב, הוא הבטיח משרת סגן שר – ואני שוב תוהה אם למעשה נוכלות פרלמנטרי זה מתכוונים מקדשי זכרו כשהם מדברים על מורשתו של רבין.
לבסוף, מכל מקדשי מורשתו של רבין אני מבקש לדעת אם הם שמעו מפיו, אי פעם, מה היה חלקו בירי לעבר האונייה “אלטלנה”. הוא היה שם, במטה הפלמ”ח, ביום שבו “התותח הקדוש” הרג 16 מלוחמי האצ”ל – והטביע את אוניית הנשק שיכולה הייתה להעמיד את צה”ל על גדות נהר הירדן כבר בסיום מלחמת העצמאות. ד
התרעות פיקוד העורף