זו לא הייתה עוד פליטת פה. לפליטות הפה של נתניהו התרגלנו. מ”השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים”, דרך גנדי שהיה שר בממשלתו, החיילים הבריטים בירושלים, הנגמ”ש של אריק בתעלה, ההצעה האיטלקית לתיק האוצר, ומה לא.
גם לכישרונו המיוחד של נתניהו ללוש את המציאות התרגלנו. בשבוע אחד הוא הספיק להגיד בשני פורומים שונים שהוא ראש הממשלה שבנה הכי הרבה בשטחים, ושהוא ראש הממשלה שבנה הכי פחות בשטחים. פעם ראשונה בעברית, לסיעת הליכוד, פעם שנייה באנגלית, לצירי הקונגרס הציוני. מדהים שהוא אף פעם לא לוקח בחשבון שייתפסו אותו, וכל פעם מופתע מחדש.
האמת היא, שיכול להיות שהוא גאון. הרי ציבור המצביעים שלו לא מתרשם מהתקשורת, גם לא מדעת הקהל העולמית. יש לא מעט אנשים בישראל שמה שהם מבינים מהאירוע הזה הוא שביבי נגד הערבים, וכל היתר בעדם. כדי להגיע למטרה הזו, נתניהו מוכן לשלם כל מחיר, בכל מטבע. האמירות שאמר שלשום בירושלים הן בעצם אימוץ דעותיהם של מכחישי שואה כדיוויד אירווינג, הן נופלות כדבש על עצמותיהם של הניאו־נאצים בגרמניה ובאירופה כולה, הן ייכנסו לארכיונים ויעשו לנו שם נזק היסטורי בל ישוער. הרי נתניהו אמר.