בלי להיכנס לעסקי קונספירציה, זו מניפולציה נאה שבה אותת צה"ל לדרג המדיני "תעשו משהו". או הסדר עם חמאס או כסף גדול לחפירת מכשול בסדר גודל של מיליארדים. שר האוצר שהגיע למקום בבהילות הבטיח שכסף הוא לא הבעיה, הגם שאין לו מושג במה ובכמה מדובר. ועל כל זה נחת דוח מבקר המדינה שעסק במחדל המנהרות שלפני צוק איתן ("זעם בליכוד" - "ישראל היום") מה שהוביל לסדרה של צילומי מגדלי קידוח ברצועה - תראו כיצד אנחנו מטפלים ב"בעיה".
בגדול מדובר בתהליך מתגלגל לקראת עימות בלי כל קשר למנהרות. ממשלת הימין מתרעמת על תוקפנותו של חמאס (טכניקה שגרתית של הטמעת צידוק לתקיפה בעתיד), אבל אין לטענה הזו שום בסיס. הרי מדובר בהפסקת אש (ישראל סירבה להמירה בהודנה לטווח ארוך שנים) שבה שני הצדדים מחדשים אמל"ח ויכולות. על כל דולר שמשקיע חמאס בעימות העתידי, אני מעריך, ככה מן השרוול, שישראל משקיעה מיליון.
מול כל פילבוקס תצפית של צה"ל חמאס בונה מוצב משלו. בעיקרון מדובר במלחמה פסיכולוגית ובמימוש ריבונות ולא בשום "מגמה התקפית" כפי שזה מוצג על ידי כתבים ופרשנים. ממילא בסבב האש הרציני הראשון כל קו המוצבים של חמאס יושמד באבחה אחת שבין חמש שניות לחמש דקות. תלוי בתיאום שבין חיל התותחנים לחיל האוויר. חמאס יודע את זה בדיוק כמו שצה"ל יודע את זה. את שימור החיכוך האלים מול אזרחי ישראל משאיר חמאס, כרגע, לנוער הפלסטיני.
בינתיים הונחת על הציבור בישראל המונח "מנהרות תקיפה". כלומר לחמאס יש כוונות לתקוף באמצעות חפירת המנהרות היישר בלב היישובים היהודיים. האמת היא שמרבית המנהרות הן מנהרות הגנה, המשמשות כמערך ההתגוננות של חמאס בתוך הרצועה נגד תקיפה אפשרית של צה"ל. בהחלט יכול להיות שיש גם "מנהרות תקיפה", ואני מקווה שצה"ל יודע היכן הן, אבל גם אם הכל ידוע, השאלה היא מה עושים.
לעמיתי ליאור אקרמן, בכיר בשב"כ לשעבר, יש רעיון שמגיע היישר מכור מחצבתו ("מעריב", 6 באוגוסט): "הפתרון טמון במניעת היכולת לחפור את התעלות לכיוון ישראל או לחלופין להשמידן בטווח הזמן המיידי". צודק. אלא שאין לרעיון הזה שום היתכנות מעשית. צה"ל לא ייצא לתקיפת מנע יזומה גם אם ראש השב"כ ימליץ. אם נתגלגל ללחימה, "השמדה מיידית" ברוח הרעיון מחייבת מיפוי מדויק ואמצעים מיוחדים שכולנו מקווים שקיימים וחלקנו ממש לא בטוח.
התרעות פיקוד העורף