הידיעות אתמול על חיסולו של הח'ליף אבו באכר אל־בגדדי, מייסד דאעש, היו מוקדמות מדי. ולא בפעם הראשונה. לפחות שלוש פעמים בשנה האחרונה דווח כי הוא נהרג במתקפה של חיל האוויר האמריקני. לפי שעה, אל־בגדדי ממשיך לחיות, אך הוא בעצם "מת מהלך". במוקדם או במאוחר יתלכדו מודיעין מדויק ותקיפה מושלמת של מטוס אמריקאי והמעגל ייסגר.
 
אל־בגדדי חי על זמן שאול. הוא יודע זאת וכך גם מפקדיו הבכירים שבשבועות האחרונים נמצאים במגננה ומאבדים מאחזים, כפרים, ערים ושטחים. הח'ליפות הולכת ומתכווצת. צבא עיראק עם מילציות שיעיות בהכוונת מפקד כוח אל־קודס האיראני, גנרל קאסם סולימני, צרים על העיר פאלוג'ה בעיראק וזו שאלה של זמן עד שתיכבש. צבא סוריה ממערב חודר לקרבת העיר ראקה, בירת הח'ליפות, והכוחות הכורדים מתקדמים לעברה מצפון.
 
ככל שמתכווצת מוטת השליטה של דאעש כך גובר הייאוש שלה ומתחזק רצונה להגיב בפיגועי טרור בכל מקום: לפוצץ מכוניות תופת בדמשק ובבגדד ולהגביר את השפעתה והשראתה על צעירים מוסלמים קיצונים במערב. במוקדם או במאוחר דאע"ש יחזור להיות כפי שהחל את דרכו: ארגון טרור נוסח אל־קאעידה שיפעל כמכונת רצח נועזת ומשוכללת יותר מהמקור.

גובר הייאוש? עריפת ראש של דאעש. צילום: התקשורת הערבית
גובר הייאוש? עריפת ראש של דאעש. צילום: התקשורת הערבית

 

עם כל ההבדל ביניהם, שני הפיגועים האחרונים השבוע - באורלנדו ובפריז – מצביעים על המגמה הזו. הם מצטרפים לאירועי הטרור של החודשים האחרונים בבריסל ובפריז, ולעוד עשרות אחרים ששירותי הביטחון במערב אירופה הצליחו לסכל. הם נושאים את טביעת האצבע של דאעש. קשה להצביע על מכנה משותף אחד לכולם. בחלק מהאירועים היה מדובר ברשתות טרור של "בוגרי" המלחמות בסוריה ובעיראק, שאורגנו והוכוונו בראקה והוחדרו למערב. בחלק מהמקרים מדובר בבודדים או בזוגות שהכריזו במהלך האירוע כי נשבעו אמונים לדאעש ולאל־בגדדי, כאשר מניעיהם הם שילוב של מצוקות אישיות או משפחתיות שחברו לתהליך הקצנה דתי, ושנאה למערב ולערכיו.
 
בכל מקרה, יהיו המניעים אשר יהיו, מרבית פיגועי הטרור של השנים האחרונות במערב, בוודאי אלה של אורלנדו ואתמול בפריז, חושפים את נקודות החולשה והפרצות של קהילות המודיעין ומערכות המשפט ואכיפת החוק. חלק מהמפגעים היו "בדוקאים" – כלומר ידועים למשטרות ולשירותי הביטחון המקומיים, הופיעו ברשימות האסלאמיסטים המסוכנים, לעתים גם נעצרו או תושאלו, אך בסופו של דבר נעלמו מהמסכים. זה נובע מרשלנות, מהיעדר מודעות אך גם מקוצר "השמיכה". גם כוחות הביטחון הטובים בעולם לא יכולים לכסות כל הזמן את כל החשודים בפוטנציה, בוודאי שלא ניתן לעשות זאת בלי לפגוע בערכים החשובים לדמוקרטיות המערביות: זכויות אדם, צנעת הפרט, הליכים משפטיים ועוד. 
 
לאט־לאט המערב לומד, אם כי בדרך הקשה תוך כדי הקרבת קורבנות, כיצד להילחם בטרור של האסלאם הרצחני. 
 
אולי היה אפשר לעשות קיצורי דרך אם הייתה מודעות גבוהה יותר ונחישות רבה, אך כמו שהמערב הצליח למזער את סכנת אל־קאעידה ואת מנהיגו אוסמה בן לאדן כך גם יצליח בסופו של דבר במאבק נגד דאעש ואל־בגדדי, אף שאף אחד לא משלה את עצמו שהרעיון עצמו – מלחמת קודש במערב הנוצרי ובשאר הכופרים - יחלוף מן העולם.