אהרן ברק הנהיג בישראל שלטון חדש: "הציבור הנאור", שהוא הגדיר, ניווט וקיבע באמצעות הכוח ששאב מחוקי היסוד (שלקידומם פעל ללא לאות בכנסת, תוך התעלמות מעקרון הפרדת הרשויות ומתוך ראייה אסטרטגית, שנועדה להבטיח לו כוחות-על).
שורה ארוכה של שרי משפטים ניסו לפעול, כל אחד בדרכו, כדי לתקן את המעוות ולהפוך עקוב למישור. כל אחד מהם נתקל בבליסטראות התקשורת המגויסת ובשלל האשמות בוטות. השאיפה ליצירת בית משפט מאוזן יותר ומייצג יותר, פוליטית ואידיאולוגית, כראוי לגוף המקבל החלטות פוליטיות, כרוכה בחירוף נפש ממש ובסכנה של הדחה מהתפקיד על רקע חקירה פלילית זו או אחרת, שבדיעבד מתבררת כעורבא פרח.
העוצמה ששאב וצבר בית המשפט העליון מחוקי היסוד, הפכה את מינוי השופטים לנושא טעון במיוחד. כל רשויות המדינה: הרשות השופטת, המחוקקת, המבצעת ואף הרשות השביעית, הלא היא התקשורת, מייחסות חשיבות עצומה לתהליך מינויים של שופטים חדשים לביהמ"ש העליון. לא פלא שבימים אלו, שבהם עתידים להתמנות ארבעה שופטים חדשים לעליון, כל המערכת כמרקחה, ובצדק. הרי הרכבו החדש של ביהמ"ש העליון ישחק תפקיד משמעותי, ואולי ראשי, בהחלטות גורליות, שישפיעו על עתיד המדינה בעשורים הקרובים.