התכנית למאבק באלימות נגד נשים: מתמקדת בסימפטומים של התופעה

והנה, מול האפאתיות המתמשכת הזאת לבעיה החברתית החמורה בארץ התפרסמה תוכנית משרד הרווחה למאבק באלימות נגד נשים, שעלותה 250 מליון שקלים – סכום צנוע, אך לנו, שהורגלנו לכמעט אפס התעניינות ומעש – גם שמינית צוללת היא בכל זאת משהו. כל סעיפי התוכנית הם צרכים בסיסיים של חברה המבקשת להיאבק באלימות נגד נשים, כל כך בסיסיים, שחלקם היו חייבים להתבצע בשגרה ולא כ"תוכנית".

יש לברך על היוזמה, שבגיבושה לקחו חלק גם הארגונים החברתיים, בהם ויצו, ולהבטיח כי תמומש, ולא תלך לאיבוד במסלול ביורוקרטי של אישורים. אך לצד הסיפוק, ישנה כוכבית המרחפת מעל התוכנית, הנעדרת רכיבים הכרחיים ופוסחת על תחומים שבהם המצב הוא קשה מכל: היא אינה מנהיגה פעילות מניעה החסרה כיום, אינה מתייחסת להטמעת המסרים במערכת החינוך ולסנכרון מקיף יותר בין כלל המערכות, וגם לא מקדמת דיה טיפול בילדים הנפגעים נפשית מהאלימות בין הוריהם. במילים אחרות: התוכנית מתעלמת משורשי התופעה ומתמקדת בסימפטומים.

התוכנית למאבק באלימות נגד נשים, אין בכוחה לפתור את הבעיה, אלא אם כן יחול לצדה מהפך תפיסתי ביחס הממשלה כולה ומשרדיה השונים, בתי המשפט, המשטרה, וגם התקשורת. בין אם התוכנית תיושם במלואה ובין אם תישכח בחלוף יום המאבק באלימות נגד נשים, דברים גדולים ומרחיקי לכת בהרבה נדרשים כדי שנטפל בנגע הטרור בתוך המשפחה,באותה נחישות, בהילות ומידת הצלחה שבה מטופל הטרור הלאומני.