ספרו “נביה ברי והפוליטיקה הלבנונית” (2011) ומחקרים רבים אחרים שפרסם מאז על אודות דרכם של השיעים בלבנון מהקמתה של מדינה זו בספטמבר 1920 ועד לימינו אלו, הפכו אותו לחוקר מוערך ומוכר בארץ ובעולם, לבר סמכא בענייניהם של השיעים בלבנון, ולמי שעמיתים, תלמידים וגם הציבור והתקשורת בישראל מצפים למוצא פיו כדי שיבהיר ויפרש להם את שמתרחש במדינה זו ובקרב השיעים החיים בה.
בחירתו של עמרי בשיעים של לבנון כמושא למחקריו לא הייתה בחירה מקרית או אקראית. עוד בראשית דרכו האקדמית, בעת ששקד על כתיבת עבודות התואר השני והדוקטורט, למדתי על העניין האמיתי שגילה בבני העדה השיעית בלבנון ועל הרצון והכמיהה להבין את סוד קסמם שהשפיע על המרחב שסביב להם, וכמובן גם על ישראל.
אפשר שהיו אלו שנות השמונים המוקדמות, שנים מעצבות בחייו של עמרי, שהביאו אותו אל לבנון ואל השיעים שלה. היו אלו השנים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה, ששיקעה את ישראל בביצה הלבנונית והקיזה את דמה. היו אלה גם השנים שבהן פרצו השיעים מן השוליים אל המרכז בלבנון, ובהן אף קם ארגון חיזבאללה והחל במאבק עד חורמה בישראל. אבל מעבר לכל זה נדמה לי שההחלטה לבחור בלבנון ובשיעים נבעה גם מן הסקרנות, ושמא ההזדהות, עם מי שנתפס תמיד כאנדרדוג של הפוליטיקה הלבנונית, ועתה וכנגד כל הסיכויים הפך את הקערה על פיה.
עובדה היא כי עמרי לא הלך בדרך הקלה ובחר בארגון חיזבאללה או במנהיגיו הכריזמטיים, ובראשם חסן נסראללה, אלא דווקא בארגון אמל ובמנהיגו המתון והפרגמטי נביה ברי, המבקשים אחר שינוי תוך המשכיות במיטב המסורת הלבנונית, ולא אחר מהפכה מבית מדרשה של איראן.
דרכו של עמרי, כמו דרכם של גיבוריו השיעים בלבנון, הייתה לא קלה. הוא סיים את לימודיו עם ראשית העשור האבוד של ההשכלה הגבוהה בישראל, עת שעריה ננעלו בפני תלמידיה שלה. אבל למרות הקשיים - התמיד בדרכו ולא ויתר, זכה להקים סביבו מעגל גדול של חברים, של תלמידים ושל מעריצים בכל אוניברסיטה ומכללה שבה לימד וגם ברחבי העולם. היו לו כאלה אפילו בלבנון, גם מקרב בני העדה השיעית ואפילו מקרב ארגון חיזבאללה, שלא תמיד קיבל בהבנה את העניין של עמרי בשיעים, קל וחומר את העניין שגילה בארגון המתחרה והיריב, ארגון אמל.
עמרי יחסר לכולנו, לתלמידיו ולעמיתיו, לכל מי שזכו להכיר אותו, ללמוד ממנו או לשמוע את הרצאותיו ולקרוא במחקריו. יהי זכרו ברוך.
התרעות פיקוד העורף