ברור לכל אחד שמחבל הוא בר־מוות. בפיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב, ברור שכל מי שמתעתד לשאת עליו דרגות קצין, או שהוא קצין בפועל – היה צריך לדרוך את נשקו ולהסתער קדימה. זה הדבר הראשון שמצופה מלוחם, וודאי שממפקד. אני מניח שכאשר יסתיימו התחקירים יתברר מי אותם בודדים שירו. על זה לא מגיע צל"ש, כך היה עליהם לנהוג.
הפיגוע הקשה אתמול אירע ארבעה ימים לאחר שבית הדין הצבאי הרשיע את אלאור אזריה בהריגת מחבל, או כפי שהגדיר אותו בית הדין – "המנוח". אף אחד לא מסוגל לדעת אם זו הסיבה שצוערים וקצינים לא הסתערו אתמול עם נשקם על המחבל, כפי שמצופה מכל מי שמתיימר להיות קצין בפועל בצבא ההגנה לישראל.
מי שעוקב ברשתות החברתיות ועוקב אחר הקשר הנטען בין משפט אזריה להתנהלות הצוערים והקצינים אתמול, בהחלט צריך להיות מוטרד מהאמירות הקושרות בין שני האירועים. אבל במציאות יש מצד אחד סיפור אזריה - ומצד שני יש כאלה שרוצים להיות קצינים ולא להסתבך עם שום דבר שאינו בסדר. תפקידו של לוחם הוא להסתער, והאמירה הזאת חייבת להיות מאוד חד־משמעית. את סיפור אזריה צריך לסיים כמה שיותר מהר. עצם זה שהוא נמצא כל הזמן בשיח הציבורי, גורם נזק ובהחלט עשוי להשפיע על חלק מההתנהלות בעת אירועים.
הייתי מציע לכולם לראות מה באמת מניע בסוף אנשים לא להסתער. זה לא רק הפחד להתפוצץ, או להיפגע בידי מחבל. אני מקווה שלפחות למחבל המתועב מאתמול לא יקראו "המנוח".
הכותב הוא ניצב בדימוס; כיהן כמפקד מחוז הדרום במשטרה וכמפקד יחידת דובדבן בצה"ל