בדבר אחד לדעתי ראויה ההגנה של אלאור אזריה לאזכור חיובי, הגם שלא הלכה עם הקייס שלה עד הסוף. השופטת מאיה הלר טענה שההגנה לא עמדה "בנטל הראייתי הדרוש". ואכן, כל טיעוני ההגנה היו בעיני יותר דמגוגיה פופוליסטית מאשר הצגת ראיות. רק במקרה אחד, שבו ביקש הסנגור אילן כץ להסתמך על "אכיפה בררנית", היה לו קייס מנצח. הוא דרש לקבל את תיק החקירה של מח"ט בנימין אל"מ ישראל שומר, ואותה שופטת שדיברה על חוסר נטל ראייתי מנעה ממנו לקבל את התיק שהיה מאשש את טענתו.
כזכור, ב-3 ביולי 2015 השליך נער פלסטיני אבן על הג'יפ של שומר ונמלט. לפי סרטון אבטחה שהפיץ אז "בצלם" ותיעד את התקרית, הירי בוצע לאחר שהפלסטיני כבר נמלט מאזור התקרית, כלומר עלה ממנו שהנער לא סיכן את שומר כאשר נמלט, ובכל זאת שומר ירה בגבו והרגו. אותו פצ"ר, תא"ל שרון אפק, שהעמיד לדין את אזריה ובצדק, החליט אז, כעבור כמה חודשים, לסגור את תיקו של שומר. הסיבה? "אל"מ שומר ביצע את הירי תוך כדי תנועה ולא במצב סטטי. כתוצאה מכך, הירי לא היה מדויק וגרם למותו של הפלסטיני". עוד מצא הפצ"ר כי "עצם ביצוע הירי במסגרת נוהל מעצר חשוד היה מוצדק בנסיבות העניין ונועד להביא למעצר מיידה הסלע." עוד נמצא כי "הירי שלא במצב סטטי היה בגדר שגיאה מקצועית באופן ביצוע הירי, אך כזו שנעשתה בנסיבות מבצעיות מובהקות... אירוע הירי לא חצה את הרף הפלילי ואינו מצדיק נקיטת הליכים משפטיים נגד הקצין".
על צה"ל חייבים להגן מול מדיניות הממשלה, שדוחקת אותו לפינות שבהן אין לו ברירה אלא לפעול באכזריות חסרת פרופורציות. אחת הדרכים היא להתנער ממי שהתנהלותו פוגעת בדימוי הצה"לי. בזמנו שלח עו"ד עמי הולנדר פנייה לרמטכ"ל וביקש למצות את הדין עם אל"מ שומר, כולל הפסקת שירותו. הרמטכ"ל ענה שההחלטה להעמידו לדין נתונה לשיקולו של הפצ"ר, והרמטכ"ל אינו סבור שעליו לסיים את שירותו. ביום שבו התפרסם סרטון "בצלם" שתיעד את הירי של שומר חשבתי וכתבתי שזה הזמן לקיים משפט ראווה למען יראו וייראו. אם זה היה קורה אז, אולי, משפט אזריה היה מתנהל באווירה פחות טעונה.
התרעות פיקוד העורף