כל מי שחי, מכיר ובקיא במתרחש במגזר הבדואי בנגב לאורך השנים לא אמור להיות מופתע מעוצמת האירועים שהתרחשו במהלך הריסת הבתים בכפר אום אל-חיראן. כ-250,000 בדואים חיים באזור הנגב בלבד ומתרבים בקצב ילודה גבוה מאוד מאז קום המדינה. לאורך כל השנים הם בנו בתים, שתלו גידולי חקלאות, סללו שבילי גישה והקימו כפרים יש מאין ללא כל אישור, בניגוד לחוק. ומה שהכי גרוע - ללא כל אכיפה של זרועות החוק בישראל.
באופן אבסורדי, רק בשנת 2007 הוקמה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, אשר החלה בניסיונות לבנות מציאות חדשה למגזר. ורק בשנת 2011 החל יישום המלצות וועדה מיוחדת שמונתה לטפל בנושא ואשר הציעה תוכנית מעשית להקמת היישובים הבדואים המוסדרים, לבניית אזורי תעשייה ולהגברת שילובם של הצעירים הבדואים בחברה ובחינוך. בד בבד הוגברה האכיפה נגד מפרי החוק, והתסיסה במגזר הלכה וגברה. אולם גם תוכנית זו נעצרה מטעמים פוליטיים ועקב התנגדויות שונות. אזורי התעשייה טרם הושלמו, ולא ניתנו חלופות תעסוקה עד היום.
חשוב לציין כי אחוז קטן בלבד מכלל האוכלוסייה הזאת מעורב בטרור או פעילות ביטחונית נגד המדינה. אבל הקולות הקיצוניים השולטים של חברי הכנסת הערבים ושל ראשי התנועה האסלאמית ממשיכים להוביל קו מסית וקיצוני. ללא המשך טיפול נחוש ואכיפה קשוחה מצד אחד וללא מתן גזרים מתאימים מצד שני, המצב רק ילך ויתדרדר.
התרעות פיקוד העורף