ובתוך כל ההיעלבויות והיעלבויות שכנגד, נמצאים עובדים של רשות השידור. אין ספק שהם היו צריכים לצפות בזמן את הזעם שקם נגדם מצד מפלגת השלטון וישראלים רבים, וללמוד להתאים את עצמם לרוחות החדשות בעולם הרעיוני הישראלי, ולא לראות ברוחות חדשות דבר שיש לבנות נגדו שוברי רוח כדי לא לתת להן לחדור פנימה בשום אופן. אני עצמי הייתי עד לאיזה ניסיון רענון ברשות השידור, ונתקלתי בחומה שאי אפשר היה לעבור ואפילו לא לחפור מנהרה תחתיה.
שוחחתי לקראת כתיבת טור זה עם מישהו המכיר מבפנים את רשות השידור, והוא טען טענות מתקבלות על הדעת. לטענתו, ברור שלא סוגרים את רשות השידור כי החליטו שאין צורך ברשות שידור ציבורית. פשוט מחליפים עובדים בעובדים אחרים. חלק מן העובדים שנקלטו בתאגיד, בעיקר מפיקים או טכנאים, נאלצים לוותר על מחצית משכרם, או גרוע מכך – הם יהפכו לעובדי קבלן.
עובדים אחרים מרשות השידור שנקלטו בתאגיד החדש מספרים לחבריהם ששנה וחצי חלפו, ובתאגיד לא מוכנים. אני פחות דואג מכך. זה אופיו של דד ליין, ששעה לפני העלייה לשידור נראה כאילו כלום לא מוכן, ואז נפתח המיקרופון ונדלקת המצלמה ובאורח פלא, שהוא הקסם של העיתונות, הכל מסתדר. אני מניח שהתאגיד יצליח לשדר, אבל כולם גם יודעים שרשות השידור עושה עבודה טובה.
נתניהו והגנים שלו החליטו עכשיו שהתאגיד לא יעלה, וכי רשות השידור תמשיך. “האם אתה שמח עכשיו?” שאלתי את אחד מעובדי רשות השידור שבימים אלה עובד כפול, כי כוח האדם דולדל. הוא ענה לי: “אתה יודע מה יהיה משמח? אם יאחדו. זאת אומרת, אם יקחו בין 70 ל־100 עובדים מהתאגיד ויקלטו אותם ברשות השידור הישנה, שממילא נפטרה מהרבה מעובדיה. הכוונה לצעירים, מסוג אלה שטובים במדיה הדיגיטלית, שהתאגיד גייס. כאלה חסרים ברשות השידור. זה יהיה מיזוג מוצלח, וככה כחלון גם יקבל את שלו ויוכל להגיד שיש תאגיד ולא פיטרו את כל עובדיו”. נכון לאמש, רשות השידור נשארת. עד שראש הממשלה שוב ישנה את דעתו.
התרעות פיקוד העורף