לכאורה פרשת הרב יגאל לוינשטיין כבר שככה, והוא כבר התנצל “על הסגנון של הדברים”, אבל ההתקפה שלו על חיילות צה”ל אינה מעידה של פיזור דעת, והתנצלות לא יכולה לבטל אותה. השימוש בחיילות צה”ל הוא מהלך אסטרטגי שמתאים לזירות קרב חשוכות. המילים שהרב לוינשטיין בחר הן כלי של מלחמה אסורה.
פמיניסטיות דתיות, צעירות ומבוגרות, נלחמות על זכותן לעצב את החיים המגזריים ולהשפיע על הרקמה החברתית־פוליטית שלנו. הניסיון להדוף בחורות בנות 18 מלהיות שותפות בחובת נשיאה בנטל השירות הצבאי הוא חלק ממאבק הזהות שהמגזר הדתי מקיים בינו לבין עצמו. מאבק על בידול ערכי ופוליטי של הקהילה. השימוש בנשות המגזר הצעירות ככלי ניגוח הוא פסול. יש לו השלכות מרחיקות לכת. התוקף הערכי והחוסן החברתי שלנו תלוי בכך שנדע לשמור על מקומן השווה והיציב של נשים בחברה.
לאורך ההיסטוריה השתמשו בנשים כדי לסמן גבולות וכוח. מלכים, שליטים, עריצים וצבאות הטילו אותן לזירת ההתגוששות וסחרו בהן כדי לעצב את מערך האינטרסים והסימבולים שלהם. דברי ימי העולם רדופים סיפורי אימה מהעבר הרחוק, ומהימים האלו ממש, על נשים שנאלצו לשלם בגופן ובנפשן מחירים של מלחמות פוליטיות ובידול.
מנהיגי המגזר צריכים להיות גאים בהן, לא להילחם בהן ולהשפיל אותן. איני יודע מה חמור יותר: דבריו הפוגעניים של הרב לוינשטיין מול התלמידים או הדימוי שבאמצעותו ביקש להביע צער ולתקן את מסריו במכתב ששלח לתלמידיו. "לא התכוונתי לזלזל", כתב, "האישה היא הסטארט־אפ הטוב ביותר שברא הבורא בעולם".
גם אם הרב לוינשטיין בא לברך, בסוף הוא שב וקילל. כשם שנשים הן לא מכונה משומנת שנועדה לפתות גברים בטנקים, כך הן גם לא חברת הזנק שמפתחת מוצר או פטנטים ייחודיים. נשים, כמו גברים, הן לא משאב ולא מוצר. נשים הן לא רעיון מסחרי או אידיאולוגי. בואו נוציא את הנשים מהדיון על גבולות ושליטה. הן לא כלי מלחמה. את הדיון על הבידול אסור לעשות בגופן של הנשים.
התרעות פיקוד העורף