לזכרו של רס"ן שחר שמול: השנה נפגשנו שוב ביום חורפי ליד קברך בהר הרצל, 14 שנים לאחר מותך. גם במרחק 14 שנה הכאב לא פג ובצדו תחושת ההחמצה על אדם מיוחד שאיננו איתנו עוד. נהרגת בראש חייליך מאש צלף פלסטיני, עת ערכת פעילות מבצעית בעיר בית לחם. שבוע לאחר שנהרגת, היית אמור להתקדם ולפקד על פלוגת קורס מפקדי הטנקים בחיל השריון.

היית האדם המתאים והדמות הראויה לחנך את דור המפקדים הבא של החיל. בלילה שנהרגת עברנו, צביקה המג"ד ואני, בכל פלוגות הגדוד שהיו פרוסות בגזרה. ידעתי לפני מותך שהיית מ"פ מוביל, מוערך ומקצוען אמיתי. באותו לילה, בשיחות כואבות עם חייליך, הבנתי טוב יותר מי הוא ומה הוא המפקד בצה"ל דרך דמותך, דרך אישיותך.



החיילים שלך העריצו את המ"פ שלהם. הם תיארו אותך כאדם שהתקיימו בו בכפיפה אחת דרישות מקצועיות ומבצעיות בלתי מתפשרות, דוגמה אישית ומופת לערכים, בצד אהבת האדם, דאגה לחיילים, התעניינות במשפחות, בתחביבים ובחייל כאדם. היה לי קשה לשכנע אותך לקשור את גורלך בצבא. בחודשים לפני שנהרגת נפגשנו פעמים רבות ודיברנו על החיים. עמדת לפני שחרור מצה"ל, לקראת סיום תפקיד מ"פ תובעני, והתלבטת אם להמשיך בצבא.

מפקד זרוע היבשה. נפרד מהפקוד שלו. צילום: דובר צה"ל

ילד טבע מוכשר, צנוע, חייכן ויפה, שהשתוקק להמשיך הלאה לחייו האזרחיים. אמרתי לך שעם ישראל צריך אנשים כמוך כמנהיגים מובילים בראש שדרת המפקדים העתידית של צה"ל. לבסוף השתכנעת והסכמת להמשיך איתנו.

שחר, תמונתך תלויה במשרדי זה 14 שנה. היית עבורי סמל למצוינות ערכית, למצוינות מקצועית ומבצעית. היית בנוי מהזן של מנהיגים, מבניה של האומה שהצליחו במחיר חייהם לממש את החלום הציוני וזכותנו במקום הזה. תהיה נצור בלבי לעד.

רס"ן שחר שמול היה מפקד פלוגה ו' בגדוד 52. הוא נהרג מפגיעת צלף פלסטיני בכיכר המולד בבית לחם בי' באדר א' תשס"ג, 11 בפברואר 2003, כשפיקד על פלוגתו בפעילות מבצעית בעיר.