כנראה שהיינו זקוקים לביקור החשוב הזה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כדי להפנים שאף שרק לפני ימים אחדים חגגנו את יום ההולדת ה־69 של המדינה, עדיין נותרנו אי שם בגלות. בעיני רוחי ראיתי בביקור זה את העיירה היהודית על כל פרנסיה ותושביה לובשת חג, מתמרקת ומתרגשת לקראת בואו של הגביר לעיירה, עם דאגה גדולה שהכל ייראה חגיגי ונוצץ, ושחלילה מישהו לא יקלקל את החגיגה ואת הרצון להראות לגביר היקר שנפש כל תושב בעיירה יוצאת אליו.
כי לכולם בעיירה ברור, שעתידם, תקוותם וחייהם הם בידיו של הגביר היקר, מה גם שלא כל יום מזדמן לעיירה גביר כל כך חשוב, בפרט כשכולם זוכרים ביקורים קודמים של גבירים בעבר, שכגודל הציפיות מהם, כך היו גם האכזבות, ולך תדע מה לא מצא אז חן בעיניהם: מילה שלא במקומה? חיוך מיותר? או סתם מבט לא נכון?
אז בדקנו מה אוהב הגביר, מה להכין לו לאכול ולשתות, מה יסקרן אותו ומה מעניין אותו, וגם יצאנו מהכלים לקראתו, תלינו דגלים, מירקנו כל פינה ופרשנו שטיח אדום לרגליו.
לעתים נדמה שהמציאות של ימינו אלה היא אותה עיירה, אותה גברת בשינוי אדרת, עם אותה רוח גלותית שיש בה ניחוחות של התרפסות מסוימת, זו שרואה את הגביר בדמותו של משיח בן דוד הגואל והמושיע, שלכל מילה היוצאת מפיו יש משקל של זהב. אוזנינו הכרויות עוקבות אחר כל מילה שלו, ועינינו אחר כל מבט ותזוזה, כל תנועה שלו מקבלת משמעות, והכל מתברר כדברי אלוהים חיים. לכן לא במקרה, עם בואו של הגביר, בחרו רוב העיתונים להשתמש בכותרות ראשיות בשפתו, שבפירוש רש"י היו בוודאי מקבלות את ההסבר המשיחי: "ברוך בואך המלך המשיח".
מהביקור הזה ניתן ללמוד שבאלפיים שנות הגלות של עמנו ספגנו היטב את שפת החנופה וההתרפסות שהשתרשה היטב בגנים העתיקים שלנו. כנראה יידרשו עוד דורות ושנים כדי להשתחרר מהגלותיות הזו. קבלת פנים חמה ולבבית חשובה ורצויה בכל מפגש ואירוח, אבל כשזה הופך להיות דביק ונודף מגלותיות, זה הופך לפתטי. אלא שחלילה לנו להאשים כאן איש ספציפי בהתנהלות הזו. היא הרי כבר חלק מאיתנו. אצלנו זו חובה לקבל תמורה לאגרה, להפוך אירוע ממלכתי ל"שכונה", לעשות "סלפי" לצורך הנצחה. לא לחינם נאמר עלינו שאנו עם סגולה. הרי איפה עוד בעולם ישנו עם שמסוגל להפיק מקיר אבנים כל כך הרבה יחסי ציבור והילה של קדושה ולהביא לכך שנשיאים, מלכים ורוזנים שיש להם כמעט הכל בחיים יבקשו מהקיר בקשות?
הביקור החפוז של טראמפ הצליח לעורר ב־28 השעות שלו שלל רגשות בציבור הישראלי, ונוכחנו לראות שאצלנו המנהיגים עדיין צנועים, בניגוד לפאר, ההדר וארמונות הזהב הסעודיים, אצלנו מסיידים את הקירות במעון ראש הממשלה בסיד לבן לקראת בואם של גבירים. ברוח הגלות הזהירה, מוטב לא לומר מילה על תוצאות הביקור המתוקשר כדי לא לעורר צרות בעיירה.