ברוב הדיונים המדיניים עם גורמים בינלאומיים על מצב התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני מגיעים לסעיף "עזה" בדקות האחרונות, אם בכלל. אך הדילמות הקשות שמציבה הרצועה מול ממשלת ישראל אינן אבק שאפשר לטאטא מתחת לשטיח תוך קבלת החלטות נקודתיות שאינן חלק מאסטרטגיה מדינית־ביטחונית ארוכת טווח. צריך לזכור כי בהסדר קבע עתידי, אם יושג, עזה והגדה המערבית אמורות להיות יחידה טריטוריאלית אחת, תחת שלטון אחוד, מחוברות ביניהן במעבר יבשתי תת-קרקעי בשליטה פלסטינית וריבונות ישראלית.
ומה עושים בינתיים? יוזמה ישראלית כוללת, שתיעשה בתיאום עם הקהילה הבינלאומית והרשות הפלסטינית, עשויה להפחית את הסיכון להסלמה ולסבבי אלימות נוספים. ראשית, מענה לצורכי האוכלוסייה האזרחית בעזה וצעדים הומניטריים עולים בקנה אחד עם האינטרס הישראלי. כמו כן, צריכה לעלות דרישה ישראלית כי צעדים כאלה ושיקום עמוק יותר של הרצועה יותנו ברגיעה ביטחונית ממושכת ובעצירת התעצמות חמאס.
מבחינת ישראל, חמאס הוא הריבון בפועל ברצועת עזה לכל דבר ועניין, ולכן, אף אם בעקיפין, הוא כתובת. מסמך העקרונות של הארגון, שפורסם לאחרונה לאחר שנים של דיוני הכנה, אין בו כדי לשנות את התפיסה בירושלים כי חמאס הוא גורם מכשיל, אויב, שלא זנח את ההסתה, האלימות והטרור. עם זאת, ייתכן שדווקא הנשיא טראמפ עשוי להטות אוזן קשבת לקידום תוכנית מרשל לפיתוח פלסטיני ואזורי, ובמסגרתה יוזמות קונקרטיות לשיקום עזה ולפיתוחה, על בסיס הסדרי ביטחון אפקטיביים ובמסגרת מאמץ דיפלומטי אזורי. הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי.
התרעות פיקוד העורף