אותי מעניינים רק הילדים והוריהם. המאבק הזה חוקי, יש קביעה של בית הדין לעבודה, אבל לעניות דעתי הוא לא מוסרי. בתחילת הדרך הדרישות היו ראויות ומקצועיות, והיה חשוב למלא אותן. ואכן, משרד הבריאות - גם השר וגם המנכ”ל - אישרו את קבלת הדרישות. אפילו מנכ”ל הדסה אישר שהם מקבלים את זה שרק מומחים לרפואת סרטן ילדים יטפלו בילדים, ושהילדים יושתלו ביחידה שמופרדת פיזית על ידי מומחים לילדים, ושהם יתגברו את התקינה שחסרה כי יש עומס. משרד הבריאות גם התחייב שכל ילד במדינת ישראל, לא משנה מאילו דת ומוצא, יטופל קודם, וכי תיירות המרפא לא תעכב טיפול.
מנכ”ל משרד הבריאות אמר בעצמו שהוא מקבל את כל הדרישות המקצועיות כלשונן. הוא אף נפגש עם הנציגים המשפטיים של ההורים והרופאים ואמר שהוא מוכן לעגן זאת - ואז כבוד נשיא המדינה מציע ריסטארט. אם משרד הבריאות מתחייב, סביר להניח שמנהלי הדסה יבצעו את שיידרש מהם. למנכ”ל המשרד ולשר הבריאות יש אמירה לגבי הדסה, שנעזרת בכספי ציבור ליציאה מהמשבר הכלכלי. לכן אי אפשר להגיד כל הזמן שזה ספין ושהשר והמנכ”ל משקרים, ששום דבר לא קביל, ואז להתפטר וללכת לבית חולים אחר.
ברגע שהדרישות המקצועיות התקבלו, את כל הדברים האחרים צריך לשים בצד. להתרכז בילדים ולחזור ולטפל בהם. לי אין ספק שהכי נכון שהם יחזרו למקום שהם טופלו בו עד כה. רופאים אף פעם לא נטשו חולי סרטן - לא ילדים ולא הורים - בגלל חוסר אמון בהנהלה. מדובר פה בהצלת חיים. לדוגמה, בהדסה יש מומחית להשתלות מח עצם, ודווקא בבית החולים השני אין מומחית כזו.
לפעמים אין כימיה בין מנכ”ל לרופא, ויש מנהלי בתי חולים שנעימים יותר או פחות - אבל האם בזה אנחנו דנים? השביתה האחרונה של הרופאים בישראל הייתה לא על שכר אלא נושאים כמו חיזוק רופאים בפריפריה. ובכל זאת, גם בשביתה החשובה הזו לא שבת אף רופא שמטפל בילדים או במבוגרים חולי סרטן. אני מתפללת למען הילדים החולים. רובם יחלימו בסופו של דבר, אבל עכשיו צריך לאפשר להם להתמקד בהחלמה ולכל המשפחה להתגייס לכך. אי אפשר לקחת אותם כבני ערובה.
הכותבת היא מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן. הביאה לדפוס: אורית א. בראון