ראשון לציון היא מושבה. היא הייתה כזו כשאנשי העלייה הראשונה הגיעו לייבש בה ביצות לפני 135 שנה והיא נותרה כזו – לפחות עד תחילת המילניום. כששמעתם לראשונה על זוהר ארגוב, הוא סיפר שהוא בא מ"שיכון המזרח". ספי ריבלין בכלל גר ב"נחלת יהודה". שתי שכונות משני עולמות שונים, שמרוחקות זו מזו קילומטרים ספורים, אך לא ראו את עצמן קשורות זו לזו או לעיר.
למה? כי התשתיות של העיר, שנבנתה מעשית אי אז בין שנות ה־60 לשנות ה־80 כבר ישנות ולא תואמות את העולם המודרני. חלק מהשכונות הטובות ביותר בראשון הן לא בהכרח היקרות ביותר מבחינה נדל"נית, אבל התושבים שלהן צריכים מצד אחד לשלם ארנונה בסכומים גבוהים למדי - ומצד שני להסתובב בשכונות שעוברות כל העת שינויי תשתית וחפירות ושמחוברות בכבישים חד סטריים.
את הכסף הרב השקיעה העירייה, כך לפחות אפשר להניח, בשכונות המערב, שמשמשות היום כפנים של העיר – אף שמספר הראשל"צים המקוריים שחיים שם אפסי.
ראשון לציון מנסה להפוך למפלצת בעצמה, ועם כל הכבוד לכותרות המחמיאות, לא בטוח שזה עדיף על פני מושבה עם מזרקות וילדים עם גביעי גלידה ביד.
התרעות פיקוד העורף