בעמאן חזו בתמונות ששחררה לשכת ראש הממשלה מקבלת הפנים למאבטח, ולא האמינו למראה עיניהם. בישראל ראו גיבור שב הביתה, בירדן חזו בהילולה סביב איש ביטחון שהרג שני אזרחים. המבוגר שבהם, ד"ר בשאר חמארנה, היה ידיד השגרירות. רופא אמיד ובעל נכסים, שמשכיר דירות בבעלותו לדיפלומטים, בניגוד לאחרים שאינם מעיזים לבוא עם ישראלים במגע. באותו ערב הוא שהה בדירה עם שוכרו הישראלי, זיו המאבטח, ומצא את מותו בשוגג.
שנים ארוכות פועל המלך מאחורי הקלעים כדי להפיג מתיחות בהר הבית. כמו הכבאי הנמרץ עם צינור המים, הוא שולח שליחים לירושלים, מזמין בכירים ישראלים לארמונו, לוחץ כאן ומזהיר שם. אין בכוחו לעשות הרבה, שהרי קלפי הלחץ המצויים בידיו מעטים ודלים. אבל לפעמים אתה צריך באזור איזה מבוגר אחראי, שיהיה לשעת צרה. עבדאללה הוא המבוגר הזה.
המלך יכול היה לעשות עם זיו ככל העולה על רוחו. להתעקש על מעצרו, לסדר לו כתב אישום חמור, לגזור את דינו בעודו תחת מחסה בשגרירות. הוא יכול היה לשסות בו את הרחוב, התקשורת, הפרלמנט, העולם הערבי, וכל מי שיודע להעריך (ולהריח) דם. כשהמדינה חוקרת, שופטת וגם מחליטה מה יהיה העונש, אין גבול לדמיון. כבר היו דברים מעולם. אבל עבדאללה העדיף מו"מ ענייני ומועיל, שישתלם לשני הצדדים. בלי הדלפות, ללא ספינים אינטנסיביים בתקשורת הבינלאומית. וכך חלפו רק 40 שעות מאז נהרגו שני הירדנים מאקדחו, ועד שהילד מצא את עצמו חופשי ומאושר בחיק יקיריו.
התרעות פיקוד העורף