דרמה פוליטית ושמה כורדיסטן

בעוד אנחנו עסוקים בשנאת המן שהולכת ומתחדשת בלבוש קונבנציונלי, מתפתחת דרמה פוליטית בפינה אחרת של השכונה. בעוד חודש, ב־25 בספטמבר, צפויה האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק לקיים משאל עם על עצמאות החבל. לנשיאם, מסעוד ברזאני, יהיו חיים קלים. המשאל, אם אכן יתקיים, יגרוף רוב מרשים ויעניק לברזאני גושפנקא להכריז על הקמת מדינה כורדית. ספק אם יעשה זאת, אבל לכך נגיע עוד מעט.

בקיומו של משאל העם יעניקו הכורדים, שבני עמם נטבחו בידי סדאם ונחנקו בגז חרדל, שיעור של תיקון היסטורי לאנושות. הם יראו לחסידיו הרבים של הצורר המת, כי שיעור תמיכה של 90% ומעלה אפשר לגייס גם בשיטה דמוקרטית ונקייה, ואין צורך בזיוף תוצאות.

לחצים כבדים מופעלים על ברזאני לדחות את המשאל. טורקיה של ארדואן חוששת מפני התעוררות הרגש הלאומי הכורדי בשטחה. היא תובעת ממנו לבטל את המשאל ורומזת כי תשתמש נגדו בכוח. האמריקאים, שטיפחו את הכורדים ומקיימים עמם מגעים הדוקים, חוזים בעיניים כלות כיצד ההרפתקה העיראקית - הפלת סדאם והמאמץ לדמוקרטיה בעיראק - מסתיימת בחלוקת עיראק למדינות משנה.

ממשל בגדאד רואה בצעד הכורדי, ובצדק, מהלך של היפרדות. ראש הממשלה, חיידר אל־עבאדי, מנע מראשי החבל את חלקם בתקציב השנתי, כי הכורדים מסרבים לדווח על הכנסות הנפט שלהם. בבגדאד התפרסם השבוע כי ברזאני שוקל לדחות את המשאל, כנגד חידוש התשלומים מבגדאד. ברזאני הכחיש בתוקף, והכריז כי ההליך יתקיים במועדו.

התפתחויות רבות עשויות לקרות בארבעת השבועות הבאים. יש בעיראק פרשנים הסבורים כי ברזאני מותח את החבל כתרגיל בלבד, שנועד לבטל את החרם הכספי. על פי רוב ההערכות, גם אם ייערך המשאל, יימנע ברזאני מהכרזת עצמאות, מחשש שיקומם עליו את שכניו. אבל הוא יותיר את ההכרזה כאקדח על השולחן, שיונף בכל רגע. למשל, כשירצה לתעתע שוב בממשלת בגדאד.

ירושלים מתקשה לשבת בשקט, ותורמת את חלקה לפולמוס הבינלאומי על השאלה הכורדית. לישראל עניין רב בהתחזקות שלטון ברזאני. תמיד טוב ליהנות מידידים באזור ההוא של המזרח התיכון, שמתוכו עלולות להירקם מזימות נגדך. אבל הסיבה החשובה יותר טמונה בנפט שמוכר ברזאני לישראל, שאיכותו טובה ומחיריו צנועים.

כך דלפה באחרונה התבטאות מפי ראש הממשלה נתניהו בשיחה עם חבר קונגרס אמריקאי, ולפיה לכורדים מגיעה עצמאות. אין זו הפעם הראשונה שבה מביע נתניהו תמיכה בברזאני. גם יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, העיר על כך באגביות לפני כחודש. כחלק ממתקפה על נשיא טורקיה ארדואן, קרא לפיד לתמוך במדינה כורדית עצמאית.

ההתבטאויות האלה נשמעות טבעיות לאוזן הישראלית. ישראלים חונכו לאהוב את הכורדים בשל הידידות הישנה, והכורדים רואים ביהודים מודל לחיקוי. אבל בבגדאד, שבה הפוליטיקה תוססת היום יותר מאי־פעם, שומעים את הקולות מכאן ומעקמים את הפרצוף. יש בעיראק רבים שרוצים יחסים עם ישראל, ומבקשים לדבר איתנו ללא מורא. הם מתפלאים מדוע נוקטת ממשלת נתניהו עמדה חד־צדדית הנוגעת לענייניהם הפנימיים. אחד מידידי בבגדאד הביע באוזני תמיהה השבוע. תעלולי ברזאני, לדבריו, פוגעים בעיראק כולה וזורעים מוקשים על דרך הפיוס העתידי עם ישראל. הוא גילה כי עיראקים רבים חולמים על היום שבו ייפלו המחיצות, ושני הצדדים יוכלו לכונן קשרים. לעמדה הזאת, תאמינו או לא, יש אחיזה גם בקרב צירי הפרלמנט.

כראם התראיין לפני שנה וארבעה חודשים לדאר אל־אִימאן, ערוץ אופוזיציה סורי לכל המשפחה, בעל נטייה דתית. הוא נשאל מהן התכונות שלהן זקוק עיתונאי בימים אלה. "על העיתונאי להיות אמיץ ולהתנגד", ענה, "העבודה כעיתונאי פלסטיני באזור כבוש היא חלק בלתי נפרד מפעולת ההתנגדות, מהפעולה הפוליטית ומן הפעולה החינוכית. העיתונאי ממלא את תפקידו בהתנגדות באמצעות העט, הקול והמצלמה. אתה חלק מהעם הזה, ואתה נאבק באמצעים הייחודיים לך". הראיון נשלף נגדו לפני שבועיים. שר התקשורת איוב קרא, בראיון לגל"צ, האשים בגינו את כראם כי הוא תומך בטרור.