ביום הלימודים הראשון אני נוהג לברך תמיד בברכת “חג שמח”. בעיני, זהו יום חג. הילדים והילדות, שיצעדו היום בדרך לבית הספר ליום הראשון בכיתה א’, הם העתיד של החברה הישראלית. הם התקווה הישראלית שלנו. הם צועדים בדרכים נפרדות - חילוניים, דתיים־לאומיים, חרדים וערבים - אבל ההתרגשות משותפת לכולם. מערכת החינוך היא נדבך מרכזי בעיצוב יכולתנו לחיות זה עם זה, למרות ההבדלים בינינו. לתקשר, לגשר, לשוחח, לשאול, ללמוד, להכיר, להקשיב ולהביע דעה.
את צעדי הראשונים בכיתה א’ עשיתי בירושלים תחת שלטון המנדט הבריטי. בעשורים שחלפו מאז, מערכת החינוך השתנתה. היום הכל מפותח יותר, מתקדם, טכנולוגי, נגיש ומהיר. אני רואה את ההתקדמות, ולבי נמלא גאווה. גם התרגשות. ועדיין, כוחה של מערכת החינוך טמון במפגש בין מורים לתלמידים, ובין תלמידים לבין עצמם. שם כוחו של החינוך להשפיע ולחולל שינוי.
אנא, ראו בכל אחת ואחד מהם משהו מהילד או הילדה שהייתם אתם. אל תשכחו לתת להם תמיד הזדמנות, לראות אותם. לגרום להם להרגיש שהם חכמים ומוכשרים, מסוגלים וראויים. תלמידים ותלמידות, מורים ומורות, אנחנו מעודדים אתכם לחלום, ליצור, לבנות ולהגשים. חלומותיכם הם התקווה של החברה שלנו. תקווה ישראלית.