אני פונה לנהגי ישראל ומבקשת מחילה לקראת יום הכיפורים. אני מבקשת מכם, נהגים יקרים, צרו קשר עם נציגי המפלגות שלהן הצבעתם בבחירות לכנסת ובקשו שיעשו הכל כדי לאפשר לנכים לחיות. הנהגים בכבישי הארץ הם כרגע בני ערובה של ממשלת ישראל, שיכלה והייתה אמורה לפתור את המשבר הזה עוד לפני פסח ואף לפני חנוכה, ולא עשתה זאת.

אין לנו כלי נשק אחר. אם הייתי חברת חשמל, הייתי יכולה לסגור את השלטר. אם הייתי רשות שדות התעופה, הייתי סוגרת את נתב"ג. אבל אין לנו כלי נשק אחר זולת כיסאות הגלגלים שלנו. אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה מדודה ולהשפיע גם על הפעילים האחרים בכך. המאבק שלנו מלפני 16 שנים היה אפילו מיליטנטי יותר.



חלק ניכר מאיתנו, האנשים עם מוגבלויות בישראל, הפכו לכאלה בעקבות מחלות ותאונות. החיים הם לא כמו שאנחנו מתכננים אותם. כשאנחנו אומרים שלא נרשה לממשלה לעשות בינינו "הפרד ומשול", אנחנו מדברים על סלקציה של ממשלה שנתניהו ואנשיו מבקשים לעשות בתוכנו. החלוקה לפי אחוזי נכות היא חלוקה שרירותית. מה שמפריד בין נכה 90% לנכה 80% הוא הידע במתמטיקה של הרופא המאבחן בוועדה הרפואית. מה תאמרו על אדם חולה סרטן, המשותק מהאגן ומטה והוא נכה 80%. למה? ככה. מדובר בסמנטיקה. יש נכים רבים שיכולים לקבל מקסימום 50% נכות כי פיזית הם בסדר, אלה הם נכי הנפש. את הביטוח הלאומי לא יעניין אם לאדם יש שני תאים פעילים במוח והוא בוהה בתקרה כל היום.

מתווה נתניהו, שלשיטתו נותן קצבת מקסימום של 4,000 שקל רק לנכים מעל 90%, הוא פרי תכנונם של פרופ' אבי שמחון ואנשיו, שלא רואים לנגד עיניהם בני אדם - אלא מספרים. הם שוכחים שגם אנחנו יודעים לקרוא טבלאות. כל רפורמה שתהיה בוועדות הרפואיות לא תפתור את בעיית 250 אלף מקבלי קצבת הנכות. המתווה רק מחמיר את המצב הקיים משום שגובה קצבת הנכות כיום נגזר מאובדן כושר עבודה, ולפי המתווה של נתניהו, המדינה מקטלגת אותנו לפי אחוזי נכות בלבד, ובמלים אחרות אומרת לנכה, שלא מגיע לקריטריון הנוקשה החדש, "לך תמות".

הכותבת היא יו"ר מטה מאבק הנכים