מפלגתה של הקנצלרית אנגלה מרקל איבדה בבחירות שנערכו אתמול (ראשון) כמה אחוזים משמעותיים מכוחה. שותפתה ומי שהייתה במשך שנים המתחרה שלה – המפלגה הסוציאל־דמוקרטית - הפסידה אף היא, וראתה בכך עונש של הבוחרים על שיתוף הפעולה הממושך מדי עם מפלגת השלטון הימנית של מרקל.

שתי שאלות נשאלות היום בגרמניה: מה גרם להפסדים אלו ואיך הצליחה מפלגה ימנית גזענית קיצונית לזכות, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית, בכ־13% מקולות הבוחרים? השאלה השנייה הנשאלת היא מהן אפשרויות הרכבת הקואליציה שניצבות כעת בפני מרקל?

התשובות לא פשוטות: אין ספק כי מרב בוחריה של מפלגת הימין הקיצוני אינם מייצגים נטיות נאו־נאציות (אף שיש גם כאלו במפלגה). הצבעתם עבור "אלטרנטיבה לגרמניה" אינה אלא הבעת אכזבה. אותה אכזבה, אגב, האופיינית לעולם המערבי כולו כתוצאה מהתמורות המיידיות מדי בחיים ובכלכלה המודרניים, הייתה גם הסיבה שהעלתה את דונלד טראמפ לשלטון בארה"ב.



אנגלה מרקל לא איבדה מהפופולריות שלה ומההערכה שרוחשים לה הגרמנים. הבעיה היא שהיא סובלת מ"יתר אריכות ימים" בשלטון – אותו דבר שאירע בזמנו לקנצלר הלמוט קוהל. עם זאת, ובניגוד לטענות הנשמעות כעת, גל ההגירה של הפליטים מסוריה לגרמניה לא מילא תפקיד מרכזי במערכת הבחירות. אין זה פלא. גרמניה נסוגה מבחינה דמוגרפית והיא חסרה כוח עבודה. המדינה הזאת הייתה זקוקה להגירה הזאת ועובדה היא שגם היום, לאחר גלי ההגירה הגדולים, שיעור האבטלה בגרמניה אינו עולה על 4%.


צריך לזכור גם שהשלטונות בגרמניה נהגו יד קשה נגד עבריינות בקרב מהגרים, ומבלי נהלים פרוצדורליים ממושכים, הם גירשו את הגורמים החשודים בעבריינות מיד בחזרה למזרח התיכון.

בנוגע לשאלה השנייה - בפני מרקל אכן עומדת שאלה קשה של הרכבת הקואליציה וזאת לאחר שהשותפה של השנים האחרונות, המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, החליטה שהיא למדה את הלקח והיא מתעתדת לבנות עצמה מחדש באופוזיציה. כעת, האפשרויות העומדות בפני מרקל מוגבלות. למעשה, באים בחשבון רק שני שותפים: המפלגה הירוקה והמפלגה הליברלית. מבחינת ישראל אין לשינויים האלו משמעות מיוחדת, שכן כל העומדים להשתתף בקואליציה הם גורמים פרו־ישראליים, גם אם הם מבקרים קשות את הכיבוש.

הבעיה שתהיה למרקל בקואליציה החדשה שתבנה תתרכז בעיקר בתחום אחר לגמרי - תהליך איחוד אירופה. המפלגה הליברלית, שתתעקש על קבלת תיק האוצר בממשלה החדשה וזו שבלעדיה לא יהיה למרקל רוב בקואליציה, היא שמרנית קיצונית בתחומים הכלכליים־לאומיים, ואיננה אוהדת את תהליך האיחוד הכלכלי האירופי.

הכותב כיהן בעבר כשגריר ישראל בגרמניה וכשגריר ישראל לאיחוד האירופי, וכיום הוא משמש ראש החוג ללימודים אירופיים באוניברסיטת תל אביב.