למעלה מדור חלף - והלקח לא הופנם ולא נלמד. ההסתה הפרועה וחסרת הרסן שהיינו עדים לה בתקופה שקדמה לרצח יצחק רבין ז"ל, שבה ומתדפקת על שערי ביתנו ביתר שאת. החברה הישראלית מפולגת יותר, חילוקי הדעות עמוקים יותר. ההסתה, תופעות הגזענות, חוסר הסבלנות והסובלנות גדלו לאין שיעור.



ניסיונות החקיקה האנטי־דמוקרטיים; השיח האלים וחסר המעצורים ברשתות החברתיות; הפלגנות הפוליטית בין ימין ושמאל, בין חרדים, דתיים, חילונים וערבים; הפער החברתי־כלכלי בין שכבות הציבור, בין המרכז לפריפריה, בין בעלי ההון לבין קשי יום ופרנסה - כל אלה כמעט הפכו לשגרה. כשלנו בניסיון להתלכד סביב מורשת רבין, המצביא ולוחם השלום. זיק התקווה והחזון שהפיח רבין ז"ל בחברה ובעם דעך ואבד לו.



הנהגת ישראל אינה מצליחה לאחד, להוביל, להתוות דרך ודפוסי התנהגות. לעתים נדמה כי קיים חשש פיזי מקבלת החלטות על מהלכים נועזים. אנו עדים לניסיונות גוברים והולכים לשכתוב ההיסטוריה. אמירות כמו זו של יו"ר האופוזיציה כי "רצח רבין לא היה רצח פוליטי", שופכות עוד חומר בעירה למדורה הכללית והכואבת.בחברה הישראלית פועלים קבוצות ובודדים שפעילותם והתבטאויותיהם מסכנות את הדמוקרטיה, ולצערי אינן זוכות לתגובות הולמות מצד מערכת האכיפה ומערכת המשפט.



מערכות האכיפה מתקשות לתת תשובות הולמות לאותם פעילים שמעשיהם עלולים להביא לרצח הפוליטי הבא. אין מדובר רק בחוסר בחקיקה מתאימה, אלא בהשלמה מסוימת עם אלימות מילולית, העלולה להיתרגם מהר מכפי שנוכל לצפות לאלימות גופנית.



נחוץ שינוי כיוון מיידי



רצח פוליטי נוסף ידרדר את ערכי החברה הישראלית, את הניסיונות לאחדות ולליכוד השורות, ויוביל אותנו לשפל חדש. הדור הצעיר שבכה בכיכר לא הצליח להנחיל לדור שאחריו את גודל הכאב והאסון ואת ההשלכות הפוליטיות־חברתיות שחוותה מדינת ישראל עקב רצח רבין. אין מדובר בהשקפות פוליטיות או בחילוקי דעות. רצח פוליטי הוא הנתעב שבמעשים, ושום חברה אנושית לא צריכה ולא יכולה לעמוד בו.



אינני נמנה עם הסבורים כי אנו ניצבים לפני קריסתה של הדמוקרטיה בישראל, אך נחוץ שינוי כיוון מיידי ונחוש. על המנהיגים הפוליטיים והחברתיים בישראל לקבל אחריות ולהוביל מהלכים להרגעה ולצינון הרוחות הסוערות בחברה הישראלית.



דברי הבלע, ההסתה הפרועה, סימונם ותיוגם של אנשים וגופים משני קצות הזירה הפוליטית, הם כר נרחב למעבר לאלימות גופנית, העלולה להסתיים שוב ברצח פוליטי. הקלות הבלתי נסבלת של מעשי הביוש, ההשתלחות בלשון ובמקלדת, מחייבות תגובות חריפות ונוקבות.



כמי שחווה את מנהיגותו של רבין ז"ל, את נועם הליכותיו ואת צניעותו, ביישנותו ויחסו האנושי והחם לסובביו, אני קורא לכל אחת ואחד מאיתנו לקבל עליו אחריות אישית ולכבד את מורשתו של יצחק לחברה טובה, שלמה, הגונה וסובלנית יותר.



הכותב כיהן כראש השב״כ בין 1988 למרץ 1995