הצעת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי מתגלגלת במסדרונות הכנסת לא פחות משמונה שנים, מאז שר הבריאות הנוכחי יעקב ליצמן (יהדות התורה) החל לקדמה כבר אז. מדוע חלפו שמונה שנים ודבר לא קרה? מעבר לכל סיבה אחרת, מדובר בהתנגדותו החריפה של ראש הממשלה מאז ועד היום בנימין נתניהו, של כל הכלכלנים שמינה מאז לעבוד לצידו במועצה הלאומית לכלכלה ושל שרי האוצר שתמכו במשנתו הניאו-ליברלית, אם היה זה יובל שטייניץ ממפלגתו או ראשי מפלגות אחרות כמו השר הנוכחי משה כחלון. ההתנגדות לחוק מתקדם ומקיף שמשמעותו העיקרית היא לקיחת אחריותה של המדינה על אזרחיה הותיקים ששילמו מיסים לאורך עשרות שנותיהם כאנשים עובדים ולספק להם לעת זיקנה את רשת הביטחון הסוציאלית ברמה מספקת לאדם שמגיע למצב סיעודי, מקורה במחיר של הצעת חוק מתקדמת שכזאת – בין שניים לארבעה מיליארד שקל מקופת המדינה מדי שנה שהיא אינה מוציאה כיום על סיעוד.
בכל מקרה, אפילו הצעות החוק הנדיבות ביותר לאורך השנים של ביטוח סיעוד ממלכתי לא דיברו על 'תכנית התנתקות' מוחלטת משוק ביטוחי הסיעוד של חברות הביטוח במגזר הפרטי-עסקי. גם הצעת החוק הנוכחית של ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), בה תומכים חברי כנסת מכל סיעותיה של הכנסת ה-20 וזוכה לרוב גורף במשכן הכנסת ולתמיכה של יוזם החוק המקורי, שר הבריאות ליצמן ואנשי המקצוע במשרד הבריאות, אינה מדברת על התנתקות כזאת. מה שמציע שמולי, בדומה לליצמן בעבר, הוא 'פוליסה' לאומית לקשישים הסיעודיים – הכפלה של מספר שעות הטיפול המקסימלי שחוק הסיעוד מעניק היום לקשיש בביתו מכ-20 לכ-40 שעות בשבוע, הגמשת מבחני ההכנסה לקשישים בזכאות לשעות סיעוד וניתוק משפחות הקשישים ממבחני ההכנסה להשתתפות עצמית בעלויות אשפוז סיעודי חוץ ביתי. מעבר לחוק הכל כך נדרש הזה יהיה את שוק הביטוח הפרטי דרך קופות החולים שיעניק את היתרה הנדרשת לקשישים.
התרעות פיקוד העורף