בשבועות האחרונים הולך ומתעצם השיח הציבורי, התקשורתי והפוליטי סביב העמקת הנוכחות האיראנית בסוריה. הדוברים השונים מרבים להתווכח על מספר החיילים האיראנים שנמצאים אצל השכנה מהצפון, על המרחק שלהם מהגבול, על ההסכם בין ארה"ב, רוסיה וירדן ליצירת רצועה ללא נוכחות איראנית ועל המצופה מרוסיה ומארה"ב בנושא זה. אולם כלל אין זה בטוח שמדובר בשיח הנכון והמשמעותי בסוגיה.
הוויכוח הזה מזכיר לי ימים עברו, שבהם אחד ממוקדי המחקר של אמ"ן היה איום כוחות המשלוח של מדינות ערב לישראל. צה"ל ואמ"ן ניתחו את יכולות התנועה של צבאות עיראק ואיראן, את סדר הכוחות הפוטנציאלי ואת לוח הזמנים להגעתם למרחב הלחימה בקרבת הגבול. אבל השיח הזה פחות רלוונטי כיום, ומשלוש סיבות: השתנות תופעת המלחמה, העובדה שמאפייני האיומים הצבאיים הנוכחיים על ישראל - בהם גבולות פיזיים בין מדינות - הינם הרבה פחות משמעותיים והאינטרסים של טהרן במרחב.
איראן לא רק מחזיקה מאות טילי קרקע־קרקע המסוגלים להגיע לכל נקודה במדינת ישראל, היא גם בנתה שלוחת טרור בלבנון ובסוריה בדמות ארגון חיזבאללה, שלו יכולות צבאיות מגוונות ישירות ועקיפות בסמוך לגבולות ישראל. לאור זאת, האם האיום מכיוונה משתנה כאשר יש לה מטוסים וכמה אלפי חיילים בשטח סוריה?
האופן הנכון לדון בסוגיה איננו דרך הפריזמה הטקטית של סדרי כוחות והמרחק בקילומטרים מהגבול, אלא דרך הזווית האסטרטגית האזורית והבינלאומית. אין ספק שבהסתכלות הזו הולך ומתהווה שינוי משמעותי בסדר האזורי, ובזווית הישראלית מדובר בהתפתחות שלילית ביותר.
במוקד הדיון נבחנת ההשפעה האיראנית במרחב והשינוי בעוצמתה ובהיקפה לאור הפעילות המתהווה בסוריה. האפקט הזה צריך להיבחן במספר היבטים: האוכלוסייה הסורית המקומית והמשטר הסורי בראשות בשאר אסד או כל משטר אחר שיתהווה במדינה; ירדן וביטחונה הלאומי; הביטחון העצמי של ארגוני הטרור באזור, ובמיוחד חיזבאללה וחמאס; ויכולות ההנעה של גורמי טרור מקומיים בסוריה, בדגש על מרחב רמת הגולן נגד יעדים ישראליים.
אין לי ספק שבהסתכלות אזורית כזו איראן מגבירה משמעותית את השפעתה ונוכחותה במרחב, באופן המהווה פוטנציאל מסוכן מבחינת ישראל. זאת
בעיקר בהיבט של פעילות חבלנית עוינת וטרור מרמת הגולן והביטחון העצמי הגובר של חיזבאללה וחמאס בעזה בכלל ובאירועי הסלמה עתידיים בפרט.
ומשפט על ירדן: החשש בממלכה מיכולת ההשפעה האיראנית על היציבות במדינה ועל פעילות טרור משטח סוריה נגדה עלול להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של המלך בסיטואציות שונות.
הפריזמה של מוקדי הכובד
במעגל הרחוק יותר נכון לבחון זאת מול המדינות הסוניות, ובעיקר עיראק, סעודיה, טורקיה ומצרים. אין ספק שהעובדה שטהרן משפיעה, שלא לומר שולטת כיום על ארבע ערי בירה - דמשק בסוריה, בגדאד בעיראק, צנעא בתימן וביירות בלבנון - מהווה כאב ראש ומקור לדאגה לשליטי המדינות הסוניות. אלו מבינים היטב כי הסיפור החשוב איננו כמה חיילים איראנים יהיו על אדמת סוריה או בקרבת הגבול עם סעודיה, אלא ההשפעה של האייתוללות על האוכלוסיות הסוניות ועל דחיפתם לייצר אי־שקט פנימי בשטחן של מדינות אחרות.
ניסיון העבר מלמד שלצד דאגה עמוקה ופעילות נרחבת כנגד ההתפשטות האיראנית, מדינות אלו נוטות גם לייצר דיאלוג ומפגשי אינטרסים עם איראן, בבחינת "אם אינך יכול לנצח אותה, הצטרף אליה". גם אם לעתים מדובר רק בתהליך שמתרחש מעל פני השטח, עדיין מדובר בהתפתחות פוטנציאלית שלילית ביותר.
בפריזמה הבינלאומית, ככל שאיראן מרחיבה את השפעתה במדינות הסוניות - וסוריה במוקד - מעמדה הבינלאומי משתפר וגדלה חיוניותה ליציבות האזור ובכך לאינטרסים של מדינות העולם, ובמיוחד של רוסיה. כבר כיום נראה כי למוסקבה אינטרסים משותפים גוברים עם טהרן, באופן שגורם לפוטין לא לפעול נגד הרפובליקה האסלאמית בנחרצות, כפי שדורשת ישראל. גם האינטרסים האמריקאיים בעיראק הם כאלה שלאיראן השפעה מכרעת עליהם, וכך גם במקומות נוספים. לכך השפעה גם על הרצון של מדינות העולם לצמצם פעולות אחרות של איראן, כולל פרויקטים בתחום הטילים הבליסטיים והגרעין.
ולבסוף, במצב שבו תהיה הסלמה צבאית באזור, הן מול חיזבאללה בלבנון ואפילו מול חמאס בעזה, גדלה הסבירות כי גבול ישראל־סוריה יהיה נפיץ יותר מאשר בעבר, וזאת בשל הימצאותו של שחקן בעל השפעה על האוכלוסייה המקומית במרחב. אירועים בודדים שבהם נתקלנו במבצעים קודמים, דוגמת ירי מצומצם של רקטות מסוריה ו/או מלבנון לשטח ישראל יהיו תדירים יותר ורחבים הרבה יותר.
אם כן, מה צריך לעשות? ראשית, להגביר את המעקב המודיעיני אחר מרחבי ההתבססות האיראנית (ולא רק בסוריה) והתמקדות במוקדי הכוח ודרכי ההשפעה שלה על מקבלי ההחלטות במדינות אלו, על האוכלוסייה המקומית ועל ארגוני הטרור השונים.
שנית, יש להפוך את האיום להזדמנות. ניתן לאיים ולפעול מבחינה פוליטית או צבאית, בגלוי או בחשאי, נגד האינטרסים של איראן במרחב. זאת ועוד, ככל שלטהרן אינטרסים רבים ועמוקים יותר מתרחב פוטנציאל ניגודי האינטרסים שלה עם המעצמות, בדגש על רוסיה וטורקיה. פער זה ניתן וצריך להעמיק ולחדד.
זאת ועוד, עלינו לצאת מההסתכלות הישראלית המצומצמת ולהציג בהרחבה את השינוי לרעה שההשפעה האיראנית הגוברת במרחב זה גורמת לירדן, לסעודיה, לטורקיה, לעיראק ועוד. בכך יובהר כי לא מדובר רק בסיכון של האינטרס הישראלי, אלא ליציבות האזורית בכלל.
בשורה התחתונה, אין ספק כי אתגר משמעותי הולך ומתעצב למדינת ישראל במרחב הסורי, שהשפעותיו הן אזוריות ובינלאומיות. נכון לבחון אותו בעיקר דרך הפריזמה האסטרטגית ופחות בזווית האופרטיבית־טקטית. בחינה נכונה של האתגר תשפיע גם על דרכי הפעולה להתמודדות מולו ותאפשר לישראל מענים שונים לבעיה.
הכותב שימש כקצין מודיעין ראשי וכראש חטיבת המחקר וכיום מנהל תחום המודיעין והסייבר בקבוצת שדמה