למעשה, כיום, בעקבות ההשוואות הגנטיות הנערכות בפרויקטים של חפות ברחבי העולם, שבהן מוכח שוב ושוב כי מערכת המשפט לא מסוגלת להרשיע רק את האשמים וכי קיים שיעור משמעותי מאוד של הרשעת חפים מפשע – גם בעבירות החמורות ביותר שהן רצח ואונס – כבר לא מדובר רק באפשרות נוראה של טעות, אלא בוודאות של התרחשות טעויות. במצב כזה הופך הטיעון המעשי לטיעון מוסרי והחברה האנושית איבדה את הזכות המוסרית להוציא אנשים להורג.
אשר למקרה המיוחד של עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור, יש טיעונים מיוחדים נוספים בעד ונגד. בעדו: בלתי אפשרי לקיים עונש מאסר עולם לטרוריסט במדינת ישראל – “עסקת ג’יבריל” כדוגמה; אפשרות הטעות מצומצמת; חובת המדינה להגן על אזרחיה. ונגדו: יהיה בלתי אפשרי לבצע את גזר הדין; עונש המוות יסב נזקים למלחמה בטרור – זוהי עמדתה המסורתית של מערכת הביטחון - ויסב נזקים מדיניים. ייתכן שבמציאות הישראלית הקשה הדרך להבטיח את המשך ההימנעות מהטלת עונש נורא זה היא לוודא שמאסר עולם המוטל על טרוריסט שרצח אכן יבוצע.
התרעות פיקוד העורף