בירושלים, כרגיל, לא הגיבו גם לאחר הודעת צבא סוריה כי ישראל תקפה לפנות בוקר בסיס צבאי באזור אל־קטיפה, בפרברי דמשק. אבל העיסוק הנרחב השבוע בקבינט בזירה הצפונית, והעיתוי הכמעט מיידי של התקיפה המיוחסת לישראל, מצביעים לכאורה על המגמה הצפויה גם בשנה הקרובה: ישראל תמשיך לתקוף מטרות בסוריה, גם במחיר של הסלמה שעלולה להתפתח.

בחודשים האחרונים תמונת המצב בסוריה הולכת ומתבהרת: פירות המאמץ המשותף של רוסיה־איראן־חיזבאללה וצבא אסד - ומכיוון אחר גם תקיפות חיל האוויר האמריקאי נגד דאעש - עושים את שלהם, ואסד קרוב לניצחון.

ועדיין, למחנה האיראני בסוריה יש הרבה מה להפסיד, עכשיו כשהגיע הזמן לקצור את פירות הניצחון. לאחר המחיר הכבד ששילם המחנה השיעי במלחמה בסוריה, ויתור על נוכחות קבועה לאורך הגבול עם ישראל ופגיעה בנכסים אחרים, הם מחירים שלאורך זמן יהיה קשה מאוד לאיראנים ולחיזבאללה לספוג.



מבחינת ישראל, בערימת השחת העצומה של מאגרי הנשק והמשלוחים האדירים שמגיעים לסוריה, בעיקר מאיראן, אבל גם מרוסיה, המחט שמחפשים היא הנשק המדויק, ארוך הטווח, שצפוי לשנות את פני המלחמה הבאה. הנשק הזה, יחד עם יצירת מסדרון קרקעי מאיראן ועד סוריה, והקמת מוצבי קבע איראניים, הם שעומדים מן הסתם בראש אתגרי המודיעין הישראלי נכון להיום. ניתן להניח שכאשר מושג פיצוח מודיעיני, בהתאם לקווים האדומים, ישראל תוקפת.


האיראנים מבינים היטב שהמודיעין הישראלי יושב לא רע על מסלולי הברחות אמצעי הלחימה שלהם, ולכן בשנתיים האחרונות הם משקיעים משאבים רבים בהעברת מפעלי הייצור לסוריה.

תרחיש של מלחמה בחזית הצפונית עדיין נראה רחוק, אבל במערכת הביטחון לוקחים בחשבון שעלולים בשנה הקרובה להתפתח עימותים נקודתיים, או סוג של ימי קרב, לאחר תקיפות שייחוסו לצה"ל.