במציאות של השנים האחרונות, כשבין ישראל לאיראן ולחיזבאללה מתנהלת סוג של לחימה מתחת לסף הרעש על מידת ההתעצמות של הציר השיעי באזור, לאמירות פומביות ותקיפות יש לעתים יותר חשיבות מתקיפות קודמות שיוחסו לישראל בחודשים האחרונים. מכאן החשיבות של הדברים, שלפחות אצלנו מקבלים כרגע ביטוי נרחב.
נושא הטילים המדויקים הפך בשנה האחרונה לקו האדום המובהק ביותר של ישראל. בעידן טכנולוגי שלעתים ההבדלים בו קשורים לכרטיס מידע קטן, ולאנשים הנכונים במקום הנכון, האיראנים מבינים היטב שיותר פשוט לייצר אמצעי לחימה מתקדמים במדינות האויב של ישראל במקום להסתכן בהעברת משלוחים יקרים שסיכון החשיפה שלהם גדול. האיום האסטרטגי בעניין הזה על ישראל ברור ומובהק. בסוריה, למרות הנוכחות האיראנית, יש שחקנים גדולים נוספים והגמישות האיראנית לפיתוח הפרויקט שם ככל הנראה מוגבלת יותר.
לאחרונה פרסמנו במעריב כי למרות השאיפות של איראן גם על אדמת סוריה, לא ידוע כרגע למערכת הביטחון על מפעל טילים איראני על אדמת סוריה. במערכת הביטחון מעריכים כי גם בסיסים שצבועים לחלוטין בצבע הדגל האיראני לא קיימים כרגע. השליטה הכמעט מוחלטת של חיזבאללה במדינה הלבנונית ככל הנראה נוסכת ביטחון גם באיראן להמשיך במאמצי הפיתוח על אדמת לבנון. ישראל כאמור מזהה זאת, ובשנת 2018, במידה ואותן מגמות יימשכו עלולה המתיחות המילולית כבר להפוך לצבאית.
התרעות פיקוד העורף