הגרמנים הגיבו בחיסול מסיבי של האליטה האינטלקטואלית הפולנית. היה זה מקרה ראשון של רצח עם, אם כי מוגבל לאליטות בלבד, בתקופת מלחמת העולם השנייה. שיאה של העמידה האיתנה של הפולנים הגיע בעת התקוממות מאורגנת בוורשה באמצע 1944, שסופה היה החרבה כמעט מוחלטת של עיר הבירה הפולנית.
זה הצד במלחמה שפולנים רבים זוכרים ומעדיפים לזכור יותר מכל. אולם, פן זה לא תמיד מתקשר עם גורלם של יהודי פולין, וכאן התמונה מורכבת יותר.
אולם עם זאת, היו גם מקרים רבים של הסגרת היהודים המסתתרים בידי הפולנים, ושל ניצול - כלכלי ולעתים אף מיני - של היהודים מצד הפולנים (ובכלל זה מצד אלו שהצילו יהודים). כמו כן היו מקרים רבים של שיתוף פעולה ממוסד יותר מצד הרשויות המקומיות בפולין עם הנאצים. וכל זה התרחש על רקע של אנטישמיות פולנית גואה שהגיעה למפלס גבוה מאוד ערב המלחמה.
אם כך, המשימה של ישראל כיום אינה פשוטה. מצד אחד היא צריכה לשאוף להגיע למצב שבו הפולנים ימשיכו לקבל את הכבוד הראוי על חלקם בעמידה מול הנאצים ועל סבלם במלחמה; מצד שני, עליה לדאוג לכך שהם גם יכירו בעובדה שחלקם - ומדובר בהרבה יותר משוליים כפי שהם טוענים - פעלו נגד העם היהודי בתקופת השואה.
התרעות פיקוד העורף