בנימין נתניהו, הליכוד ומפלגות הקואליציה לא מעוניינים בהקדמת הבחירות. לממשלת הימין, כמו לכל ממשלה, יש אינטרס לשמור על שלטונה. בניגוד לשאיפות הטבעיות של האופוזיציה להחליף את השלטון, איזה הגיון פוליטי יכול להנחות את ממשלת נתניהו הרביעית לוותר מרצונה על השלטון ולהקדים את הבחירות? מדוע לקחת סיכון? במקרה הטוב, תזכה מחדש בבחירות ותבצר את המשך ההגמוניה של הימין. במקרה הפחות טוב, תורכב ממשלה לא הומוגנית עם פוטנציאל לחיכוכים פוליטיים אינסופיים, ובמקרה הרע (והמפתיע) יהיה מהפך.

אם כך, מה עומד בבסיס הידיעות על הקדמה אפשרית של הבחירות? חקירות נתניהו בגין שחיתות? בוודאי שלא. רצון להסיט את סדר היום התקשורתי? ייתכן שכן.

נשאלת השאלה כיצד ניתן לשנות את השיח הציבורי. המציאות הביטחונית רגועה יחסית, המשק יציב ויש תקציב שצריך להעביר. בהיעדר נושא חם, אין כמו ליבוי של משבר פוליטי ואיום בהקדמת הבחירות כדי להטות את המטוטלת התקשורתית משיח על שחיתות לכותרות על פירוק הממשלה.



כל המשברים הפוליטיים המלווים את ממשלת נתניהו מ־2015 ועד היום הם משברים מדומים. במרכזם עומדים חוקים או הצעות חוק שלא משנים את המציאות אבל כן גורמים לתזוזות של הלוחות הטקטוניים הפוליטיים. הדוגמאות רבות: החוק להגבלת המלצות המשטרה, חוק פתיחת מרכולים בשבת, חוק עונש המוות למחבלים וכעת גם חוק הגיוס. חוקים אלה ואחרים, בניסוחם המרוכך, משמרים פחות או יותר את הסטטוס־קוו בנושאי דת (מרכולים בשבת וגיוס) ומשפט (המלצות משטרה וגזר דין מוות למחבלים). אבל הם מאפשרים לכל אחד ממרכיבי הקואליציה לחזק את הבייס הפוליטי שלו - החרדים בנושאי השבת והגיוס, ותומכי נתניהו והימין הלא מרוסן בניסיון לפגוע בגורמי אכיפת החוק.

אז נכון, יצרים, אגו ושכרון כוח - תכונות שראש הממשלה ושר הביטחון התברכו בהן - עשויים לגבור על שיקולים רציונליים והישרדותיים ולשנות את פני המציאות הפוליטית. אבל כדי שזה יקרה יצטרכו לשכנע אותנו שלא משברים מלאכותיים כמו חוק הגיוס הם ההסבר לדרמה פוליטית חדשה שבסיומה נתבשר כי הולכים לבחירות, אלא משברים פוליטיים מהותיים המחייבים את הקדמת הבחירות. עד אז, נתניהו עדיין כאן כדי להישאר, בין שאוהבים זאת ובין שלאו.

הכותב הוא מומחה לתקשורת פוליטית