הפעם, נתחיל מהסוף. מה בעצם היה לנו כאן, אי הסכמה בין שתי מפלגות בקואליציה (קרה כבר כמה פעמים בכנסת הנוכחית) שהועצם ונופח למימדי "משבר קואליציוני", שחייב את ראשי המפלגות להקצין עמדות ול"הילחם על העקרונות". בסוף זה נגמר בפתרון מפא"יניקי שלא אומר כלום ובעיקר אין לו שום משמעות על אזרחי ישראל.

מיד נגיע לאיך ולמה זה קרה, אך ראשית וידוי. הייתי מאלה שחשבו שהבחירות בפתח וזה עניין של כמה שעות לפני שזה קורה. עוד רבים וטובים ממני חשבו כך, מה שהוביל ללא מעט ביקורת ברשתות החברתיות כלפי הפרשנים והכתבים שטעו בסופו של דבר בהערכה הזאת ותגובות בסגנון "סתם עיתונאים קשקשנים, לא מבינים כלום". אך האמת היא האחרת. במקרה הנוכחי, גם השחקנים עצמם לא ידעו מה הם רוצים ועד כמה הם מוכנים ללכת עד הסוף. בדומה לשלושת הימים האחרונים בבחירות 2015 הססמוגרף הפוליטי נע על הדף בתנודות עצבניות.



גם עכשיו כמו אז בבחירות, המחולל היה בנימין נתניהו, האיש שנתן לאי ההסכמה הקואליציונית להתפתח מול עיניו למשבר פוליטי. ברגע מסוים שרים המקורבים אליו יכלו להישבע באוזניי כי הוא הולך לבחירות, שאין סרט אחר. חיזוק לתזה הזאת היה ביטול החופשה של השרה רגב כפי שנקלט בעדשת המצלמה בעודה מסמסת למישהי במהלך הדיון במליאה, "תבטלו את המלון, יש בחירות". על רגב לא ניתן לומר שאין לה מושג על מה היא מדברת בכל הקשור לבחירותיו של הבוס.



עבור נתניהו בחירות ביוני היו יכולות להיות מושלמות. חגיגות יום העצמאות המכונות גם "ימי ראש הממשלה" בפי באי הלשכה (על אחת כמה וכמה בחגיגות ה-70)  והעברת השגרירות האמריקנית לישראל. על מערכת בחירות כזאת אפשר רק לחלום. אלא, שבשלב מסוים, יחסית מאוחר, הבינו ראשי הקואליציה שנתניהו רוכב על גבם כל הדרך לניצחון ועשו לכך סטופ. 



"אם נתניהו אכן יוביל את ישראל לבחירות פרסונליות ומיותרות כאילו מדובר בצעצוע, נצטרך לעשות חושבים", אמר השר בנט בריאיון בגלי צה"ל בתחילת השבוע והאות לעצירת הבחירות ניתן. גם כחלון היה באותה דעה ודרעי החושש מהסקרים הפסימיים היה קטר משמעותי במציאת הפשרה, כשהאחרון היה ליברמן. לא בלתי אפשרי לומר שהסקר שהתפרסם ב"החדשות" והעניק לו 4 מנדטים, ויותר חשוב מנדט אחד פחות מאורלי לוי אבקסיס, היה זה שגרם לו גם כן להצטרף לקואליציית המתנגדים להקדמת הבחירות. 



נתניהו בעל החושים הפוליטיים החדים הרגיש את המארב הקואליציוני והחליט לעשות סיבוב פרסה ולנסות להציל את הממשלה. מרגע שהחליט, כפי שאמרו החברות בקואליציה, זה קרה ותוך כמה שעות נחתם הסכם פשרה בין כולם. נתניהו הרוויח התחייבות מהחברות הקואליציוניות, שלא ברור מה תוקפה, לכך שיפעלו במשותף על מנת שהממשלה תמשיך לאורך זמן. נו, כשחקירה נוספת בפרשת 4000 בפתח והחלטת היועמ"ש בתיקי 1000 ו-2000 מתקרבת, גם זה משהו.



המשבר רק נדחה



בזהירות המתבקשת בכל הקשור לנבואות והערכות נוכח הניסיון האחרון, אפשר לומר שהמשבר לא נפתר אמש, הוא רק נדחה לקיץ. לא ברור כיצד החרדים יוכלו לחיות עם המלצות ועדה מטעם משרד הביטחון הנוגעת לגיוס בני ישיבות שסביר להניח כי תהיינה שונות משמעותית ממה שהתירו הרבנים לקדם. במקרה כזה נוכל לשלוף את הקלטות המשבר הנוכחי ולצפות בהם שוב בשידור חוזר. אז גם לנתניהו המומנטום כבר יהיה פחות נוח מיוני אבל מנגד יכול להיות שגם יהיה לו קל יותר לגייס את שאר חברות הקואליציה שיתמכו בהקדמת הבחירות.



והמחשה קטנה עד כמה המערכת הפוליטית צינית, אמש אחרי חוק הגיוס החלו הדיונים על חוק התקציב לשנת 2019. בימים כתיקונם התקציב הוא כוכב המליאה, מאות מיליארדים עומדים על כף ולהם השפעה מכרעת על חיי האזרחים במדינה. אלא שאתמול רגע לאחר ההצבעה על חוק בקריאה טרומית (חוק הגיוס) שבוודאי כרגע אין לו שום חשיבות עבור אזרחי ישראל, נמלטו מהמשכן מרבית חברי הכנסת והשרים עד כדי כך שבשעות בערב המאוחרות לא היו יותר מ-20 חברי כנסת במשכן. ואולי זה חיובי, מי אמר שהכל סובב כאן סביב כסף? בסוף, אלה היצרים שמסובבים את ישראל על האצבע הקטנה.