לא נשביתי גם לרגע אחד בקסמיו של ההסכם עם נציבות האו”ם לפליטים; הסכם שהוא מפירות הבאושים של אקטיביזם שיפוטי דורסני. ולא יכולתי שלא לראות שמי שתומך בהשארתם של עשרות אלפי המסתננים בישראל, על כל המשתמע מכך, עומד בשורה אחת עם אלה שתומכים גם בזכותם של הפלסטינים להפגין בעד מה שהם מכנים “זכות השיבה”. להסתופף תחת אותה קורת גג עם האנרכיסטים מן השמאל, כאלה החושבים כמו קובי מידן או כמו אלדד יניב, מי שסבור שהיועץ המשפטי לממשלה עובד אצלו, לא התאים לי. 
 
היום מפגינים מעוותי המחשבה האלה למען המסתננים, בתמיכתם של ארגונים אנטי־ציוניים, ומחר הם יבקשו להתיר למיליוני “פליטים פלסטינים” לחזור למקומות מגוריהם שמהם הם גורשו, כך או אחרת, במהלך מלחמת השחרור. ואת זה חשוב להבהיר לכל אלה שחושבים, בתמימותם, שהמחאה למען המסתננים היא מאבק לא פוליטי למען ליברליזם נאור. ביסוד הדרישה להתיר לפלסטינים, כמו גם למסתננים, להפגין - נמצאת הכוונה להביא לחיסולה של הישות הציונית; לא פחות.

הרי אין לפלסטינים, בפועל, לאן לחזור. הבתים שאותם הם נטשו ב־1948 כבר תפוסים בידי מיליוני היהודים שהגיעו לכאן מכוח חוק השבות, אז מה היא תכלית ההפגנות אם לא לערער את היסודות שעליהם הוקם הבית הלאומי של העם היהודי? וכלום לא נבנו מאות יישובים, שכונות, מושבים וקיבוצים על האדמות שהערבים הפקירו במהלך המלחמה שבה הם פתחו, אז על מה יש פה בכלל לדבר? 

צעדת השיבה. צילום: רויטרס
צעדת השיבה. צילום: רויטרס

 
הם קיוו לתוצאות אחרות, אבל לא זה מה שקרה. את גלגל ההיסטוריה אי אפשר לסובב לאחור, אבל לכך בדיוק מתכוונים “המפגינים השקטים”, לגרסת ארגוני השמאל הרדיקלי, אז מה צריך צה”ל לעשות? להמתין עד שפורצי הגדר יגיעו לבתיהם של המפגינים למען זכותם של “הפליטים” להפגין? “הנכבה”, לשיטתם של הפלסטינים, ותומכיהם באירופה השטופה בשנאת יהודים, זאת ששיתפה, ברובה, פעולה עם המשטר הנאצי, לא התרחשה ב־1967, אלא לאחר שהם דחו את תוכנית החלוקה ב־1947.

מכאן שכל מי שטוען שנסיגה לקו הירוק, וגירוש מאות אלפי יהודים מבתיהם, במזרח ירושלים וביהודה ובשומרון, תצעיד את ישראל לעבר השלום המיוחל, פשוט מוכר כזבים; או יותר גרוע. הוא יודע גם יודע שהצעידה לעבר הגדר בדרום הארץ יש לה רק תכלית אחת: להביא את הקץ על החלום הציוני להקים בית לעם היהודי. ובכך תומכים לא מעט ארגונים אנטישמיים, מכחישי שואה, שגם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי להחיש את קצה של ישראל.
 

אז זה כל הסיפור: כל אלה שתומכים כיום בהישארות המסתננים בדרום תל אביב, שהרי על פיזור מרצון אין בכלל מה לדבר, נתמכים על ידי מי שחולם, למעשה, את החלום הגדול באמת; גירוש היהודים מארצם לטובת מיליוני “פליטים” שצפויים להציף את “המדינה הפלסטינית”, תחילה, אם זאת, חלילה, תקום; ואחר כך, את ישראל גופא.
 
ואסור לנו לשגות באשליות. המאבק הוא על עצם קיומנו. ומי שמנסה להסתיר את זה מעיני הציבור, פשוט נותן יד למהלך שעלול להסתיים באסון; וחשוב גם לזכור שרבים מאלה התומכים כיום במסתננים או בזכות הפלסטינים להפגין תמכו בעבר בנסיגות החד־צדדיות ברצועת עזה ובדרום הלבנון. וכעת הם רוצים עוד מאותו הדבר.