בעיצומו של מבצע צוק איתן בקיץ 2014 הגיעו רקטות חמאס עד אזור בנימינה. באחד ‏השיגורים הללו השתחררה חתיכת ברזל מאחת הרקטות שעשתה דרכה לאזור, ונפלה על בניין ‏תעשייה בחדרה. למרבה המזל, לא היו כתוצאה מהנפילה הזו נפגעים או נזק ממשי, אבל ‏התושבים כעסו, ובצדק מבחינתם, על כך שחרף העובדה שרקטה עברה מעל חדרה, לא נשמעה ‏בעיר אזעקה אלא רק ביישובים הסמוכים. את הטענות הפנו כמובן אל העירייה, הגם שידו של ‏ראש העיר אינה מונחת על הכפתור שמפעיל את הסירנות, אלא פיקוד העורף.

נזכרתי בסיפור הזה סביב הפרסומים על המתקפה הכימית שביצע אסד בסוריה. ‏את הזירה הצפונית אני מכיר מ־32 שנה של שירות. מה שמתחולל בסוריה בשנים האחרונות זו ‏קריסה מוחלטת של יכולת השליטה במדינה. יהיו תוצאות המלחמה אשר יהיו, סוריה אינה עוד ‏מדינה. היא אוסף של פלנגות, מרוסקת מבפנים, ממוטטת מבחינה חברתית, כלכלית, מוסרית ‏ואנושית. כמו עיראק שאחרי המלחמה וכמו מדינות אחרות בהיסטוריה, את השברים של סוריה ‏אי אפשר יהיה לאחות אלא בעוד דור או שניים. בתפר הזה, או בוואקום שנוצר, יש מי שמנצלים ‏הזדמנויות לחצות גם את גבולות המוסר המוכרים לנו ולעשות שימוש בנשק לא קונבנציונלי.‏

אנחנו כבר יודעים שמשטר אסד לא בוחל בשימוש בנשק כימי, גם על אוכלוסייה ‏אזרחית, גם על ילדים. אנחנו גם יודעים שיש ברשותו מצבורי נשק. אנחנו לא יודעים אם ועד ‏כמה ממצבורי הנשק הללו נפלו בידיהם של המורדים או של דאע"ש או של כל קבוצה רדיקלית ‏מקומית אחרת שתוכל לעשות בהם שימוש.‏ והכי פחות אנחנו יודעים אם ומתי הנשק הזה יופנה דרומה - אלינו.‏



על פניו כרגע אין לאף אחד בסוריה עניין לפתוח חזית נוספת, בטח לא מול ישראל. אבל שינויים ‏מתחוללים מהר, ועל המגרש הזה משחקים הרבה בעלי אינטרסים. מכאן ועד התחממות הגזרה ‏לקראת הקיץ בעידוד חיזבאללה, ואולי גם בתמיכה כזו או אחרת מצד רוסיה, ישראל עלולה ‏למצוא את עצמה מתמודדת עם איום לא מוכר: נשק כימי שנמצא בידיהם של כל מיני יריבים ‏פוטנציאליים. מספיקים פעם אחת וטיל אחד כדי לעמת אותנו עם תופעה שעוד לא פגשנו בעבר.‏

ההיערכות המוקדמת היא חלק מתחומי האחריות של פיקוד העורף. בלי לשאול, אני יודע מה ‏הדילמה שמרחפת מעל ראשם. מצד אחד, חלוקת ערכות מגן תשמש את האוכלוסייה במקרה ‏של התקפה כימית. מצד שני, יש בחלוקה זו גם כדי ‏להכניס את הציבור לפאניקה מיותרת ולייצר אווירת בהלה שאינה מבוססת כרגע על הערכות ‏מודיעיניות ואחרות, וכמובן תהיה כרוכה בעלויות כספיות לא מבוטלות.‏

האנשים שמסתובבים עכשיו בסוריה עם נשק כימי בין הידיים לא מתכוונים להתקיף את ‏ישראל. אבל לפעמים גם קבוצה קטנה יכולה לנקוט פעילות לא צפויה, ‏אבל הרת־אסון. כל עוד יש מאגרים של נשק כימי, אני אהיה רגוע יותר לדעת שלכל ישראלי יש ‏ערכת מגן בתוקף למקרה שבו תישמע אזעקת אמת.‏ 

הכותב הוא תא"ל (במיל') וראש עיריית חדרה