הדיון על אודות מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו וחשיפת החומר המודיעיני שהושג על תוכנית הגרעין האיראני, מציפים כמה נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. ראשית, האם יש מידע חדש במה שהוצג? המהירות שבה בחרו הדוברים השונים לציין כי אין חדש תחת השמש מטרידה. מילא שכך עשו האירופים, שאין ספק שלא האינטרס הישראלי מוביל אותם, אבל דוברים מבית? מי הספיק לעבור על כל המסמכים שהושגו ולבצע עליהם הערכה? מי מהפרשנים בכלל חשוף לכל המידע?
זאת ועוד, האם היעדר "אקדח מעשן", שלפיו איראן הפרה את ההסכם שנחתם ב־2015 מייתר את המידע החדש שנכנס? להבנתי - ועל בסיס מה שפורסם - יש במידע פרטים רבים מחדשים, דוגמת כמות הפצצות שאיראן תכננה; אתרי ניסוי ואתרי פעילות שלא היו מוכרים; מידע על אודות ניסויים ספציפיים, שיאפשר הבנה טובה יותר של סטטוס פיתוח רכיב הנשק בתוכנית הגרעין; מסמכים ושרטוטים מקוריים שלא היו בידינו ועוד. אין ספק כי פרטי מידע אלו ונוספים ישמשו את קהילות המודיעין בישראל ובעולם כקצות חוט חדשים למעקב ולמחקר בניסיון למצוא מידעים נוספים בסוגיה שהייתה ממודרת וחסויה עד כה.
נקודה נוספת שעלתה מאז מסיבת העיתונאים היא הסיכון הביטחוני שטמון בפרסום. האשמות רבות עלו נגד נתניהו בדבר הסיכון למבצע, ליכולות ו/או ללוחמים. במקרה זה מדובר בהאשמות שווא. בבסיסה של הדמוקרטיה עומדת סמכותו וחובתו של הדרג המדיני לפעול למען ביטחון המדינה, ומטרתם של הגופים הביטחוניים השונים לאפשר זאת לדרג המדיני. לשם מה אנחנו אוספים מידע על אודות האויב? כדי להתכונן ולהתאים עצמנו לאיומים המתפתחים.
שימוש במידע כזה הוא בדיוק אחת מהתכליות שלשמן הוא נאסף. המידע שנאסף על ידי גורמי המודיעין שייך למדינה ולקברניטיה, שבסמכותם לעשות בו שימוש כדי להגן על האינטרסים של המדינה. ברור כי יש ללוות חשיפה כזו בתוכנית מתאימה למניעת נזק לכוחותינו ולשיטות פעולה, ובטוחני כי כך היה במקרה זה.
נשאלה השאלה: האם החשיפה משרתת את מעמדנו באזור? ובכן, אני בטוח כי המדינות הסוניות (סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ) רוו נחת מהמידע על אודות שקריה של איראן. יתרה מכך, שוב התחוור להן כי ישראל ניצבת איתן בחזית הלחימה נגד התעצמותה הגרעינית של טהרן, וכי יכולותיה המודיעיניות גבוהות. בכך יש משום חיזוק מעמדה של ישראל במרחב והעצמת האינטרסים המשותפים לנו ולמחנה הסוני, בהקשרים רבים ורחבים יותר מאשר הסוגיה האיראנית.
רבים מהפרשנים עסקו לאחרונה בסגנון ובעיתוי של ראש הממשלה. אפשר לעסוק בזה, אבל אסור שתהיה לנו מחלוקת לגבי המהות, והיא שאיראן הינה אויבת של ישראל. זו המדינה היחידה בעולם שמצהירה על כך בריש גלי ופועלת באופן אקטיבי לבניית יכולותיה ויכולות הפרוקסי שלה במרחב כדי לפגוע במדינת ישראל. והכי מטריד, החזון האיראני להשיג יכולת גרעינית צבאית חי וקיים. ההסכם שנחתם איתה היה מחורר וחסר, ויש לפעול ככל הניתן כדי לנסות לשפר אותו.
ויש עוד נקודה למחשבה: פרסומן ברבים של רצף התקיפות נגד מטרות איראניות בסוריה - שעל פי פרסומים זרים מקורן בישראל - ששיאן בגילוי ארכיון הגרעין, מצביע על חודרנות ישראלית, יכולות מודיעיניות ומבצעיות גבוהות, נחישות ועמידה בקווים האדומים שקבעה הצמרת הישראלית. בניגוד לעבר, נראה כי לנחישות זו שותפים הדרג הצבאי והדרג המדיני בישראל. המשך המצב בווקטור הנוכחי עלול להוביל להסלמה ולפגיעה גוברת באינטרסים האיראניים באזור, כשברקע זהות האינטרסים של ישראל עם ארה"ב, שהולכת ומתהדקת כשאיראן במוקד.
במקביל ברחבי איראן מתקיימות הפגנות נגד המשטר, בעיקר בגלל המצב הכלכלי הגרוע. אומנם הן אינן המוניות כבעבר, אך הן מצביעות על לחץ אותנטי של האוכלוסייה שמאסה במצב הנוכחי. ביטול ההסכם והחזרת הסנקציות יפגעו באחד ההישגים הבולטים של המשטר בשנים האחרונות, ירעו את המצב הכלכלי ויגבירו את פוטנציאל הנפיצות הפנימי.
אך מעל הכל, שאפו לקהיליית המודיעין הישראלית על ההישג. קשה להעריך כיצד תגיב איראן ללחצים הגוברים עליה, ועם זאת, יש להעריך את הניסיון הישראלי להיות אקטיביים כדי להשפיע על אופן הפעולה האיראני. מדיניות ה"עשה" בהנחה שהיא מתוכננת ומושכלת, עדיפה על מדיניות של "שב ואל תעשה", מכיוון שהיא מאפשרת לנו להשפיע על גורלנו ועתידנו.
הכותב שימש כראש חטיבת המחקר באגף המודיעין וכקצין מודיעין ראשי.