הניסיון להרוויח את כל הקופה יותיר את איראן קירחת מכאן ומכאן

זה היה צפוי. אחרי אין־ספור ספוילרים ומופעי חימום, הנשיא טראמפ הכריז כי ארה"ב נסוגה מההסכם עם איראן. לא רק שארה"ב נסוגה מההסכם, היא גם תטיל סנקציות כלכליות חמורות על איראן ועל מדינות וארגונים שיעזרו לאיראן לפתח את תוכנית הגרעין שלה, בדיוק כמו הסנקציות שהיו עד יולי 2015.

על אף שטראמפ הושיט ידו להסכם חדש, שיבטיח את האינטרסים של ארצו ושל בנות בריתה באזור (המדינות הסוניות וישראל) ולא רק את אלה של איראן, נותרנו עם כמה בעיות בלתי פתורות. 
 

ראשית, הסכם חדש אינו חלופה להסכם הקיים. קשה לראות איך איראן תוותר על מה שהשיגה בהסכם וינה. כל חלופה אחרת מבחינתה אינה קיימת. שנית, מדינות אירופה הודיעו שהן יישארו בהסכם, וסביר להניח שגם רוסיה. שלישית, מדינות אירופה ורוסיה, שחתומות על ההסכם, ימצאו תחליפים אחרים לעקוף את הסנקציות. גרוע מכך: ייקח לפחות בין חצי שנה לשנה עד שהסנקציות יורגשו באיראן. בל נשכח, לאירופה ולרוסיה אינטרסים כלכליים משמעותיים באיראן. עם כל הכבוד לטראמפ, במיוחד לאחר הגבלות היבוא לארה"ב ממדינות אירופה ומסין – אין להן יותר מדי מרווח פעולה כלכלי בארה"ב, דבר שמותיר את האופציה האיראנית זמינה וכדאית. 
 

רביעית, יהיה מאוד קשה לארה"ב לשכנע את בעלות בריתה של איראן להצטרף לסנקציות. חמישית, והכי חשובה, יש חשש מובהק כי איראן תסלק משטחה את פקחי סבא"א ותחדש את פעילותה הגרעינית ובכך תנסה להתריס כלפי ארה"ב שהיא לא תיכנע לה. הבעיה העיקרית של שלטון האייתוללות היא חזרה על הטעויות של משטר השאה, שניסה ליישם רפורמות ולהגיע להישגים משמעותיים בטווח זמן קצר מאוד. כשבונים קומה ועוד קומה מבלי להניח למלט להתייבש, מקבלים קריסה טוטאלית של הבית. 

 

גם היום איראן נעה במספר ערוצים, מנסה להגיע להישגים מהירים ולקבוע עובדות בשטח, אם זה בנושא הגרעין ואם ברמת הנוכחות בעיראק, בסוריה ובלבנון. אילו איראן הייתה מספיק חכמה, היא הייתה מוותרת על חלק מהיומרות שלה - או גרעין או נוכחות פיזית במדינות שכנות. הניסיון להרוויח את כל הקופה יותיר אותה קירחת מכאן ומכאן.