אלו יהיו כמעט דברי כפירה ואפילו קצת חוצפה בהתחשב בעבר המפוקפק של דונלד טראמפ ובאמירות הבעייתיות שלו לאורך השנים, בתוספת העלייה הנסיבתית בכוחם של ארגונים אנטישמיים והעובדה שעבור רבים מתומכיו נוכחותו של אפרו־אמריקאי כמו ברק אובמה בשלטון היא מעשה שלא ייסלח ־ אבל נשיא ארה"ב מדבר כמו מרטין לותר קינג.

קינג, מוביל תנועת המחאה של השחורים בארה"ב, הלהיב את ההמונים בכך שצייר בעיניהם חזון אוטופי, מדומיין, כאילו "לא ריאלי", וסחף אחריו המונים לשינוי היסטורי. טראמפ אימץ את הפופוליזם הזה בהתנהלות מול סוגיות מורכבות. תוכנית 12 הצעדים מול איראן של מזכיר המדינה מייק פומפאו, מי שהיה ראש ה־CIA, היא דוגמה לכך.

טראמפ לא מדבר ביזנס, הוא מציג יעד מופרך. יעד רצוי בלי להתחשב כמעט במצוי. הוא נותן לשחקנים האחרים לפעול בחסות האפקט של התביעה המטלטלת. התוכנית שהציג פומפאו היא תוכנית גמילה של איראן מעצמה. הסיכוי שהיא תתממש קלוש, אבל היא כבר מובילה לשינוי השיח מול טהרן ולפעילות שלה מול אירופה.

המשוואה הזו הוציאה מהמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי את תוכנית שבע הדרישות מאירופה, שמציבה מבחן מוסרי ומוחשי למדינות המובילות אשר נכנעו למשוואה של אובמה וג'ון קרי ועכשיו מתמודדות עם הנסיגה של טראמפ מקו המדיניות הפייסני מול טהרן. אפשר לראות בזה מתכון בטוח לעימות או אולי פתח למשא ומתן והסדר חדש, הכל תלוי בהתנהלות השחקנים. יש בכך גם השלכה עלינו ועל הסיכוי שלנו להגיע להסדר עם עזה.

המסר המרכזי של טראמפ הוא פשוט אך גם אלים ובוטה: תבצעו או שתחטפו. הסנקציות חזרו השבוע לשולחן, ועכשיו הנשיא האמריקאי רוצה תזוזה. הדרישות מתייחסות לאיראן כאל מדינה עוינת ותומכת טרור. הוא לא שומר על כבודה ולא מאמין לשום הבטחה שהיא נותנת או נתנה. למשל, רמת העשרת האורניום המותרת, שעומדת כיום על כמות סמלית של 300 ק"ג. איראן הוציאה טונות של אורניום לרוסיה על פי ההסכם, אבל הדרישה הראשונה של ארה"ב היא הפסקת הייצור כליל.

הדרישה השנייה היא שפקחי ארגון סבא"א, הסוכנות לאנרגיה אטומית, יקבלו אישור גורף לבקר בכל אתר במדינה, ובכל זמן שירצו. כל מנגנון ההשהיה ששימר את הריבונות האיראנית ואפשר הסתרה ־ נעלם, ובתוספת קיבלנו הדלפה מהירה על מידע מחשיד לפעילות חשאית לפיתוח טילים שפורסם ב"ניו יורק טיימס".

הדרישה השלישית: איראן חייבת לדווח על ההיבטים הצבאיים שהיו לתוכנית הגרעין הקודמת שלה ולנטוש לחלוטין כל עיסוק עתידי בתוכנית. אפשר להניח שלדרישה הזו עזר נאום הקלסרים של בנימין נתניהו. לפי הדרישה הרביעית, איראן תפסיק להפיץ את הטילים הבליסטיים שלה. לא פיתוח, לא ניסוי, לא קנייה ולא מכירה. אם זה יכול לשאת ראש נפץ גרעיני, זה פסול.

הדרישה החמישית הינה שחרור אסירים אמריקאים שכלואים במדינה באשמות שווא. השישית נוגעת ישירות לישראל: איראן תפסיק לתמוך בארגוני טרור במזרח התיכון, בהן חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי. השביעית עוסקת בפירוק המיליציות השיעיות בעיראק, והדרישה השמינית עוזרת לידידה חשובה נוספת של ארה"ב במזרח התיכון: סעודיה, ולפיה על איראן להפסיק את תמיכתה במורדים החות'ים בתימן.

עוד חדשות טובות לישראל נמצא בדרישה התשיעית של ארה"ב מאיראן: הסגת כל כוחותיה מסוריה לאלתר. הסעיף העשירי דורש מאיראן להפסיק להתערב בנעשה באפגניסטן. או במילים אחרות, להפסיק את תמיכתה באל־קאעידה ובטאליבן.

הדרישה ה־11: כוח אל־קודס של משמרות המהפכה יפסיק את תמיכתו במחבלים ובגורמים עוינים. והדרישה האחרונה והכללית מאוד היא שאיראן תפסיק לאיים על שכנותיה, ובעיקר עלינו.

הדרישות נוקשות, ספציפיות ומייחסות לאיראן אחריות לכל האיומים באזור. התוכנית מבטאת שינוי של התפיסה: טראמפ ופומפאו מגדירים את טהרן כבעיה ולא כפתרון. לכן לא ברור מה הדרישות נועדו לעשות ־ לתקן את ההסכם הבעייתי או לדחוף לעימות כדי להוביל לשינוי הממשל האיראני.

לטראמפ יש חלום על איראן אחרת. החלום שלו הוא גם החלום שלנו, אבל כבר 40 שנה שהוא סיוט. השינוי הפנימי לא התחולל עד כה, והסיכוי שיקרה הוא קטן ביותר. התגובה של חמינאי מוכיחה שאיראן בלחץ. הוא משחק באופן כוחני. המנהיג העליון דורש מאירופה להבטיח שלא תנסה לנהל איתם משא ומתן על תוכנית הטילים הבליסטיים ועל הפעילויות במזרח התיכון.

ברשימת הדרישות האיראנית ישנה גם התייחסות ישירה לפגיעה הכלכלית הצפויה. לפי חמינאי, אירופה צריכה להמשיך לקנות נפט איראני ולהגן על הכנסות הנפט של טהרן מהלחץ האמריקאי. "אם האמריקאים יפגעו במכירות הנפט שלנו, האירופים יצטרכו לפצות על כך ולקנות נפט איראני", הבהיר חמינאי. הוא הזהיר שאם אירופה לא תעמוד בדרישות שהציב, איראן תמשיך להעשיר אורניום.

חמינאי אמר שהפרישה האמריקאית מוכיחה שארה"ב היא מדינה שלא עומדת בהתחייבויות שלה. "הרפובליקה האסלאמית לא יכולה להתמודד עם ממשלה שמפירה בקלות הסכם בינלאומי, מסירה את חתימתה ובהופעה תיאטרלית בטלוויזיה מתרברבת על פרישתה", אמר חמינאי. ההסלמה הזאת מעמידה את אירופה במבחן: שימור ההסכם מול עימות ישיר שיביא להתדרדרות או לעיצוב הסכם חדש. ההנחה הסמויה של תומכי ההסכם הייתה שהוא יוביל להתמתנות. דיברו על הקולות החדשים של זריף ורוחאני. בפועל איראן רק הקצינה את פעולותיה.

כאן אני עומד

טראמפ פועל ברוחו של מרטין לותר אחר: כומר ונזיר שהוגדר כמייסד וההוגה של הנצרות הפרוטסטנטית. הוא החל את דרכו כאשר כפר ביכולת של הכנסייה לחלק שטרות מחילה על חטאים, עורר סערה, נרדף ונתפס. כאשר התייצב בפני הקיסר וכל גדולי הקיסרות, סירב לחזור בו מדבריו. בסיום הכינוס טבע את האמרה המפורסמת שלו: "כאן אני עומד, איני יכול אחרת".

הקיסר קרל החמישי הכריע בעד הכנסייה והוציא צו קיסרי שבו גינה את לותר ודעותיו והטיל עליו את חרם הרייך, שהתיר את דמו לכל. לותר נמלט עם אנשיו והסתתר. גידל את זקנו, התלבש כאביר והתחזה לכזה. בתקופת שהותו בטירה החל בתרגום התנ"ך והברית החדשה מיוונית לגרמנית. האגדה עשתה את שלה: "כאן אני עומד" היא שיטת המשא ומתן הכי קשוחה שיש ומגדירה את נקודת העיגון החדשה של השיח עם איראן.

ההשלכות על ישראל נוגעות לשלוש זירות מרכזיות. הראשונה האסטרטגית: מעולם לא ביצעה ארה"ב את מדיניות ממשלת ישראל באופן כל כך מתואם. כישלון יוביל לעימות צבאי שישליך על חיי היומיום בישראל. הזירה השנייה היא סוריה. כדי לפעול, ללחוץ או לנקום איראן תפעל מהשכנה מצפון. הדרישה האמריקאית ליציאתם מהמדינה עלולה לחבל בלחץ הרוסי של ולדימיר פוטין לדילול נוכחות הכוחות האיראניים במקום.

ההשלכה האחרונה נוגעת למגעים עם חמאס להשגת הפסקת אש. יש אפשרות כזאת, יש תנאים והחיבור האמריקאי מגביר את הלחץ על הארגון השולט בעזה. אבל איראן תעשה הכל כדי למנוע הבנות. היא חייבת לשמר מתח בחזית הדרום, ומבחינתה מדובר בכסף קטן. השאלה היא עד כמה זה ישפיע ואיפה ישראל עומדת בדרום מול חמאס ומול איראן. זהו האתגר המידי.

בנעליו של לותר קינג: לטראמפ יש חלום על איראן אחרת

12 הצעדים שהציגה ארה"ב לטהרן אמורים לגרום לאיראן להתנקות מהטרור, אבל התגובה הכוחנית של חמינאי מוכיחה שהוא עדיין מכור