אל ספסל הפרקליטים העברים המציעים את שירותיהם פרו בונו, ללא תשלום, לטרור החמאסי, הצטרף המחזאי יהושע סובול. לאחרונה הצהיר כי לו הוא היה ילד בעזה, כי אז גם הוא היה משלח עפיפוני תבערה להצית את שדותיהם של היהודים. וכאשר ההיפותזה הזאת לא עוררה זעזוע מספיק, הוסיף לה סובול, בראיון לעיתון זה, את ההשוואה האולטימטיבית לשואה, זו ששום יהודי או בן אנוש איננו יכול להישאר שווה נפש לה: “היום תושבי עזה חיים במעין מחנה ריכוז... אני לא רוצה לעשות השוואות, אבל זה מתחיל להריח ככה”. סובול איננו רוצה להשוות, אבל משווה. את עצמו לילד עזתי ואת גדר המערכת לגדר של אושוויץ.

אלא שסובול איננו הראשון ללמד זכות על משלחי העפיפונים העזתים וגם איננו הבוטה בהם. זמן קצר קודם לכן שיבח גדעון לוי בעיתון “הארץ” את הטרור הפלסטיני מעזה. לא רק הצדיק אותו, אלא קשר לו כתרים ותיאר אותו כמעשה מוסרי, נחוש ואמיץ. לא פחות. “צריך להגיד זאת בפשטות וביושר”, כתב לוי, “הם צודקים. אין להם ברירה אחרת, זולת להיאבק בגופם, ברכושם, בנשקם ובדמם על חירותם”.

טרור ההצתות והירי, הטילים ופצצות המרגמה, לדעתו של סנגור חמאס העברי, לא נועדו אלא לזאת – למאבק על החירות. החירות שאנחנו, איומים שכמונו, גזלנו מהם ולא השבנו גם כאשר נסוגונו מחבל עזה עד המילימטר האחרון. סובול ולוי אולי בוטים יותר מאחרים, אבל אינם בודדים. בשורות הפוליטיקאים ובעלי הטורים יש עוד רבים המסבירים כי טרור ההצתות והטילים צומח על מצע העוני והסבל בעזה, ומי שאחראית לו היא, כמובן, ישראל, המטילה מצור על הרצועה.



האם יש טעם להזכיר שישראל נסוגה מעזה? האם יש טעם להזכיר כי המצור על עזה מוטל רק משום ששלטון חמאס ממשיך להבריח לשם נשק ותחמושת, ושהוא עושה בהם שימוש ככל שהוא יכול? האם יש בכלל טעם לצטט את העזתים שתובעים “לשוב” לא “לכפריהם”, אלא לירושלים ולתל אביב ולכל סנטימטר ב”פלסטין הכבושה”? האם באמת צריך להזכיר כי מי שמספק היום את צורכי המחיה של העזתים - חשמל, דלק, גז, מזון - היא ישראל האכזרית? הרי המתפרעים העזתים, הרעבים והאומללים, הם ששרפו מסוף גז לשטחם והם שפגעו במתקן המספק להם חשמל מישראל.

לא. אין טעם ואין שום צורך. מי שמתקשה להאשים, כלשונו, את העזתים בירי אל גן ילדים, או משווה את מצב העזתים לשואת יהודי אירופה, אינו מבחינתי בן שיח. לפני 80 שנה כבר אבחן ברל כצנלסון את התופעה הזאת ששבה ונחשפת בכל עימות: “היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות”.

הכותב הוא ראש המועצה האזורית שדות נגב בעוטף עזה