כתב האישום נגד שרה נתניהו הוא עד כדי כך מטופש, נואל, קטנוני, מאוס ובלתי צודק בעליל עד שעצם הגשתו מחדשת את הספק הבסיסי ביחס למערכת הצדק שלנו כולה. עד כמה השתלטו על השכל הישר ועל תחושת הצדק הטבעית משפטפטנים רוויי הלכות משפטיות שפשוט איבדו את היכולת לראות דברים כפשוטם הצלול, האנושי, הברור, והם טובעים בים הלכות משפטיות המסתירות מהם את עיקרו של העניין.
מהו עיקרו של העניין במקרה זה? העיקר הוא ששרה נתניהו ממלאת באופן מעורר הערצה, לא פחות, את תפקידה כאשת ראש הממשלה, כמארחת למופת, שגם אני הקטן, אגב, זכיתי פעם להתארח בצל קורתה במפגש עם ראש הממשלה בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור (ב-1998 בימי כהונתו הראשונה) וליהנות במשך ארבע וחצי שעות ליליות קסומות (היו שם בין השאר גם אמנון לורד וצביקה האוזר) מאירוח רב נועם וחן.
העיקר הוא פשוט מאוד: זכינו באשת ראש ממשלה שחשוב לה לגמרי שאורחיה ירגישו טוב מאוד, והיא דואגת לזה על פי דרכה, גם אם לא על פי כל הפרוטוקולים. וכל זה ללא שכר כלשהו. בניגוד לוושתי שלא הסכימה להיראות לעיני אורחי אחשוורוש, ולהבדיל בניגוד לסוניה פרס, מנוחתה עדן, שהבריזה ככל המסופר מחלק מחובות הנוכחות שלה, שרה נתניהו מתייצבת, יושבת עם האורחים בחלקם,ולא חסה על זמנה ועל מצבי הרוח שלה. גם מצטרפת לראש הממשלה בנסיעותיו המעייפות לחו"ל. וכאמור, לא מקבלת על זה תודה כלשהי וגם לא שכר כלשהו. לא ייאמן.
והרי ברור לכל מי שעיניו בראשו וליבו לא מכוסה בשכבות אטימות, כי שרה לא הזמינה ארוחות כדי לאכול בעצמה או להאכיל את בני משפחתה. היא הזמינה את כל זה כארוחות אירוח, כדי להנעים לאורחיה, אורחיו של ראש הממשלה. ואני יכול כאמור להעיד מנסיוני הקטן (ואף כתבתי על זה בשעתו ב"עיתון תל אביב", בעריכת ניר חפץ, שבו סיפרתי את סיפור התארחותי בבית ראש הממשלה) כי השעות ההן עברו עלי בתחושת ריחוף ובנועם מוחלט. יחד עם עוד שישה מוזמנים, כאמור, שהגיעו אז באותו ערב לפגישה עם ראש הממשלה. והכל היה מן הסתם תחת עינה הפקוחה של שרה נתניהו, שישבה איתנו.
ואני שוב שואל: מישהו משלם לה על זה? מישהו מבין מה זה להיות חשופה לתקשורת בכל רגע נתון של התרועעות עם האורחים? הרי היא היתה יכולה לבלות באותו זמן בצפייה תענוגית בטלוויזיה. כלומר, אשרינו שזכינו באשת ראש ממשלה, שאינה מסתגרת וחשוב לה שאורחיה ירגישו טוב, גם אם הפרוטוקול דורש שתקבל כך וכך חתימות וכך וכך אישורים כדי שיאכלו ממיטב הארוחות.
מה יש? זה לא חלק מחזותנו כלפי העולם, האופן שבו קיבלו את פני האורחים החשובים במשכן ראש הממשלה, הרבה פעמים שועי ארץ ועולם למיניהם? אז על זה מעמידים אותה לדין? ומאשימים אותה ברמיה? שלא להזכיר את העובדה הפעוטה שראש הממשלה שלנו מקבל שכר מגוחך, שאינו דומה כלל לשכר הראוי לראש המדינה והוא נמוך בהרבה (כולל שכרה המשלים של שרה נתניהו כפסיכולוגית בעיריית ירושלים) לא רק משכר הבנקאים למיניהם, אלא גם משכר נשיא המדינה ונשיאת בית המשפט העליון ונגידת בנק ישראל, שתפקידו יסכימו כולם חשוב מתפקידם. אז על מה מדברים פה? וכמה השתגענו כדי להעמיד אותה לדין בלי למצמץ?
אני מודה שיש לי עוד משהו בראש כשאני בא להגן, כאוב ונעלב, על שרה נתניהו. בשעתו, כששר הפנים דאז אלי ישי ביקש לגרש ילדי עובדים זרים, באה אליו שרה נתניהו כדי לדבר על ליבו שירכך את הגזירה (בעוד נתניהו מכהן כראש ממשלה, אבל שר הפנים, מסתבר, הוא ממלכה נפרדת). ישי לא בדיוק ויתר, אבל משהו בעמדתו אז התרכך כמדומה. ואני נוטה לחשוב ולנחש (על סמך ניחוש-לב בלבד), כי גם בעניין מבקשי המיקלט, שרה נתניהו היא עם בעלי הלב (אולי כמו מלניה טראמפ, שיצאה נגד מדיניות בעלה בעניין הפרדת ילדי המהגרים הלא-חוקיים, ואולי אף הצליחה לשנותה).
אם כך ואם כך, שרה נתניהו , למרות כל ההשמצות, היא אשת ראש ממשלה רבת זכויות, והמערכת המשפטית צריכה למצוא דרך לתקן את שעוולה, על כל ערכאותיה, פן ייאמר עליה מה שאמר קהלת באחד מפסוקי הנצח שלו: "מקום המשפט שמה הָרֶשַׁע ומקום הצדק שמה הָרָשַׁע". לא תמיד ,כמובן, תודה לאל, אבל בהחלט לפעמים. בוודאי במקרה שרה נתניהו (וגם במיקרים חמורים בהרבה שהשיפוט שלהם נעשה בלי לב ובלי שכל ישר).