חוק הלאום ינתץ את חזונם של מייסדי מדינת ישראל, כפי שנקבע במגילת העצמאות, כמדינה יהודית דמוקרטית ששומרת על שוויון אזרחי לכל תושביה ללא הבדל, מין גזע דת ולאום. דרכו, ישראל של היום מעמידה את הצביון היהודי שלה הרחק ממהותה הדמוקרטית ובוחרת לשמר את יהדותה לא רק באמצעות סמלים, אלא גם בפגיעה מכוונת וגלויה באזרחיה הערבים.



מי שמוביל את חוק הלאום עושה את זה מתוך שיקולים פופוליסטיים למען בוחרים לאומניים, אבל את המחיר נשלם כולנו. שום דבר לא ישנה את העובדה שבישראל חי מיעוט לאומי ערבי גדול, ושום חקיקה גזענית לא "תייהד" את ישראל. מה שכן יקרה הוא שהחיים המשותפים כאן יהיו רעים, קשים ומתוחים יותר, האפליה תיצור פגיעה חברתית וכלכלית מצטברת, והמדינה שבה כולנו חיים תהיה פחות ופחות דמוקרטית. חוק יסוד שמאשר הקמת יישובים נפרדים על בסיס דתי או לאומי ומוריד את מעמדה של השפה הערבית כמוהו כסטירת לחי הצהרתית שממסדת את האפליה. בניגוד גמור לאינטרס של מדינת ישראל, היא מפנה עורף ל־21% מאזרחיה. לא בכדי טען היועץ המשפטי לכנסת באופן הנחרץ ביותר: "לא נמצא לחוק זה אף מקבילה בעולם".



הכיוון הנדרש הוא בדיוק הפוך: חקיקה שתקדם את ישראל כחברה משותפת ושוויונית לכל אזרחיה. זו החקיקה שתבטיח שנמשיך למצוא את האיזון בין מדינת הלאום של העם היהודי לבין מדינתם השוויונית של כל אזרחיה. זו החקיקה הנדרשת לקידום והבטחת הדמוקרטיה, הכלכלה, הביטחון האישי ותחושת השותפות והחיבור של כל אזרחי המדינה לישראל. ועדת אור הבהירה זאת היטב בדוח שפרסמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000. בדוח הזהירה הוועדה באופן הנחרץ ביותר כי כל הימנעות ממאמץ ליצירת הרמוניה ביחסי רוב ומיעוט בישראל יוצרת תחושות ומציאות של קיפוח אשר עלולות להחמיר עם הזמן.



במקום חוק הלאום אנחנו צריכים לייצר "תוכנת הפעלה" מחודשת למדינה שכוללת בתוכה מהלכים מאחים ולא מפרידים. מחקר שביצענו לאחרונה הראה כי ל־66% מהישראלים כן חשוב לבסס חיים משותפים ליהודים וערבים במדינה (גם בהסתכלות פנימה אל תוך החברה היהודית בלבד קיים רוב ברור של למעלה מ־60%).



לכן עלינו לקדם חזון חדש שמעמיד את המדינה הדמוקרטית ואת ערכי הצדק והשוויון כבסיס לחיבור בין יושבי הארץ ולעבור ממצב של "זהויות מתנגשות" לשלב של "זהויות מכילות", שלא סותרות האחת את השנייה או מתנגחות זו בזו. רק כך ניתן יהיה לגבש פעולות מעשיות של חיים משותפים הכוללים חקיקה להעמקת השוויון, הקצאת משאבים שוויונית והפעלת פרויקטים לצמצום הפערים.




הכותב הוא מנכ"ל גבעת חביבה – המרכז לקידום חיים משותפים בישראל