במסגרת מבול החוקים שעולים בכנסת בימים האחרונים, לפני סיום המושב, עלה לדיון גם חוק הפייסבוק (שירד בינתיים מסדר היום). תוכנית הבוקר של 103FM, בהנחייתו של אראל סג"ל נפתחה בהתייחסות לכך.
"רועי ואני דיברנו על חוק הפייסבוק בתוכנית שעברה ואמרנו שהוא דרקוני ומסוכן לחופש הביטוי בייחוד שנדרשת החלטה של שופט מבלי לברר את מהות העבירה כדי להסיר פוסטים מהפייסבוק. חשוב לזכור שהחוק התחיל בתחילת אינתיפאדת הסכינים כשניסו למנוע את דפי ההסתה בפייסבוק. כרגע אין אינתיפאדת סכינים והחוק יכול לשמש כנגד דברים אחרים כמו ביקורת על השלטון, ביקורת על בית המשפט והפרקליטות. יש חוקים במדינת ישראל בנושא, למה היה צריך עוד חוק?
"קורה כאן דבר מדהים. יש דברים שהם במהותה של דמוקרטיה למשל חופש הביטוי, שאמור להגיע למקומות המגעילים ביותר עד לרגע שהוא עובר על החוק. אתם סומכים על בתי המשפט שידונו וישקלו אם מדובר בפוסט פוגעני או שלא נעימה להם הביקורת? חוק היועמ"שים בעיני הרבה יותר חשוב, משמעותי ונחוץ לדמוקרטיה הישראלית כדי לשבור את כוחם של הפרקליטות של עובדי המדינה ולפתוח את השוק הזה, דווקא שם לא מתעקשים ואין מלחמה.
לאחר מכן התייחס סג"ל גם למצב בעזה והזהיר: "אני מציע לכולנו להיות זהירים בתוך המחזה הזה שמתפתח עכשיו כשמצרים סוגרים את הגבול ובמקביל אנחנו מקצצים את המשאיות שנכנסות לעזה. צריך לתת למהלך הזה להבשיל אם כי אני חושב שלצאת למלחמה בגלל עפיפונים זה יהיה מעט מוגזם.
בסופו של דבר הסיטואציה שנוצרה ברצועת עזה, שהחמאס שולט בה מבלי יכולת של אף גוף להיכנס אליה, היא שאלה שיש לתהות לגביה. ישראל צריכה לחשוב אם היא מעוניינת לכבוש את הרצועה ולנהל אותה. אני לא רואה כוח אחר שייכנס לשם. רצועת עזה זה לא בוץ- זה חרא. אם נכנסים לשם צריך לנהל את הדבר הזה. אין פה הרפתקנות וסיכון חיילים לשווא. אני חושב שלפעמים צריך לצאת מתוך הפוזיציות הפוליטיות כי יש משמעות למה שאנחנו משדרים. שייקספיר צדק - החיים הם תיאטרון. יש כאן הצגה כלפי חוץ ואני חושב שצריך להגיד לאנשים שהמצב בעזה הוא מעצבן ונורא אך השאלה היא אם יוצאים למלחמה היא יותר מורכבת בלי קשר לסבלם של אנשי הדרום".
מדבקות סימון העסקים הפתוחים בתשעה באב
בעיתונות הישראלית התגבש מנהג לצלם חרדים הולכים בזמן צפירת יום הזיכרון ויום השואה כמו גם צילום של אנשים שעושים על האש ביום כיפור. תשעה באב זהו יום שחשוב ליהודים, הוא הפך ליום זיכרון לכל האסונות של עם ישראל במשך 2000 שנה, לפני החורבן ואחריו. יכול להיות שהציבור לא צם אך הוא גם לא רוצה את נעיצת האצבע בעין הזו. עוד מאה שנה לא יהיה יום הזיכרון לרבין, לא כי הוא לא חשוב וכי הרצח אינו משמעותי אלא כי אין דרך לזכור אותו. היהדות מצאה שיטה והבינה שהזמן הוא ספיראלי ואנחנו תמיד חוזרים לאירועים שונים באמצעות צום".