אין ספק שהגברת דל ריי זכאית להחזיק בדעתה, גם אם היא שונה משלנו. אבל כיצד נוכל להתייחס ברצינות לדעתה אם דעה זו משתנה חדשות לבקרים? הרי לא עבר שבוע מאז הגיבה לפנייתו הסטנדרטית של רוג'ר ווטרס, שקרא לה לבטל את השתתפותה בפסטיבל מטאור בישראל, ואמרה שהופעתה בישראל "אינה מהווה הצהרה פוליטית".

מה השתנה במהלך אותו שבוע? ייתכן שלעולם לא נדע. מה שקרה – קרה מאחורי הקלעים, וכנראה שלאף אחד אין אינטרס לפרסם את מה שבאמת קרה. הקהל הישראלי, שכבר ספג בעבר ביטול הופעה של דל ריי, מפרש את הביטול כיריקה בפניו.

לפי דל ריי, הסיבה לביטול היא שלא היה ניתן להפיק הופעה בשטחים הפלסטיניים מפאת קוצר הזמן. דבר הופעתה של דל ריי פורסם ב־19 באוגוסט, כחלק מאסטרטגיה של המפיקים להמתין עם הפרסום של אמנים עד לרגע האחרון כדי לקצר את זמן המתקפה של ה־BDS עליהם. אולם הופעות בקנה מידה כזה נסגרות זמן רב מראש, כך שלא הייתה כאן שום בעיה של קוצר זמן.



דל ריי הוסיפה וטענה כי בכוונתה להופיע גם בפני קהל פלסטיני אך PACBI, ארגון הגג של החרם, כבר הצהיר בעבר שאינו מקבל את מס השפתיים הזה ורואה את הניסיון ליצור סימטריה בין הופעות כפגיעה במאבק הפלסטיני.

אפיק התרבות הוא הזירה לרוב ההצלחות הפומביות של תנועת החרם. אמן עם אמירה פוליטית תמיד יביא כותרת. מדינת ישראל צריכה לעשות חושבים ולהחליט עד כמה חשובה הזירה הזו. אם הוא חשוב, הרי צריך להשקיע בו משאבים ולמגן אותו מפני מתקפות דומות.

הכותב הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מומחה ללוחמה ב־BDS