לפני כמה חודשים נסעתי לבה"ד 1 לטקס סיום קורס קצינים של בתי הבכורה, ניצן. חצינו בדרך את מרחבי הנגב העצומים, שרק לאחרונה עלו לכותרות בהקשר שלילי בגלל התנהגות בריונית בכבישים. כשעברנו ליד עיר הבה"דים, שצצה לה במדבר, נזכרתי בפרויקט לאומי אחר ורב חשיבות שאמור להתקדם בימים אלה ואינו זוכה לחשיפה ראויה: מעבר צה"ל דרומה, ובמיוחד מעבר יחידות אגף המודיעין והתקשוב.

למותר לציין את חשיבותו הכלכלית של הפרויקט לעתודות הקרקע במרכז הארץ. פינוי היחידות מבסיסים דוגמת צריפין וגלילות יאפשר את פיתוח האזורים האלה ואת בניית עשרות אלפי יחידות דיור בשטחים שיפונו. אך למעבר זה נדבך נוסף, חשוב אף יותר, והוא התרומה של היחידות האלה לנגב ולהתפתחותו. אנשי אגף המודיעין ואגף התקשוב הם ברובם בעלי מקצועות הנדסיים או טכנולוגיים, והעברתם דרומה תאיץ משמעותית את התפתחותו של הנגב בכלל ושל באר שבע בפרט כמרכז הטכנולוגיה והסייבר של ישראל. המעבר יאפשר גם לאמ"ן ולאגף התקשוב לשדרג סוף־סוף את התשתיות ואת המתקנים הישנים שבהם הם פועלים ולהביא לשיפור רווחת המשרתים וחווית השירות, וחשוב מכך - לשיפור התפוקות המודיעיניות והמבצעיות.

אך הפרויקט, שצה"ל ומשרד הביטחון מובילים זה למעלה מעשור, מתקדם בקצב אטי מהרצוי, לעתים בגלל בירוקרטיה של הרשויות ולעתים בגלל היעדר המעורבות של המפקדים, ולצערי יחלפו עוד מספר שנים עד שעשרות אלפי הקצינים, אנשי הקבע והחיילים יעברו כולם לנגב. אך אין לי ספק עדיין כי צה"ל ומשרד הביטחון מתקדמים הרבה יותר ממשרדי ממשלה אחרים שלהם נגיעה לפרויקט. לאחרונה - ולאחר שהסוגיה הייתה תקועה זמן ארוך (החלטת הממשלה הראשונה התקבלה בתחילת שנות האלפיים) בגלל בירוקרטיה ממשלתית והיעדר מחויבות מספקת של חלק מהראשות הקודמת של אמ"ן - התקבלה מחדש החלטת ממשלה, התחלף ראש אמ"ן וניתן "אור ירוק" לחידוש הפרויקט.



הממד האנושי

בפני מובילי הפרויקטים האלה בצה"ל עומדים כמה אתגרים משמעותיים, ואחד המרכזיים שבהם הוא אתגר התכנון הפונקציונלי: איך אפשר לתכנן בינוי ותשתיות במתקן שיאויש בעוד עשור כמעט על בסיס הידע והטכנולוגיה הקיימים כיום, שקרוב לוודאי ישתנו בעשור הקרוב? האתגרים והאיומים שעמם מתמודדים אמ"ן ואגף התקשוב כיום עשויים להשתנות בסבירות גבוהה בעשור הקרוב, וכפועל יוצא גם מבנה היחידות, משימותיהן, סמכויותיהן וכו'. ישנו גם אתגר הגנת המידע והגירתו - כיצד מעבירים את כלל המידע הרלוונטי לאתרים בדרום תוך שימור הרציפות התפקודית מחד, ושיפור משמעותי של ההגנה על המידע מאידך.

אך דומה כי האתגר המשמעותי ביותר הוא האתגר אנושי - איך גורמים למיטב האנשים של אמ"ן ואגף התקשוב לשרת בדרום, ויתרה מכך, לעבור לגור בו. שהרי חשיבות המעבר לנגב איננה רק נדל"נית או כלכלית, אלא ערכית ומהותית, ובבסיסה הגשמת חזונו של בן־גוריון על מרכזיותו של הנגב לעתידה של מדינת ישראל.

כדי שפרויקט חשוב כזה יצליח, בעיקר מבחינה אנושית, צריך לתת את הדעת גם על התשתיות ועל המעטפות הנלוות לבניין הבסיסים. אדגיש כי הפרויקט שונה מהותית מפרויקט עיר הבה"דים, שבמסגרתו העביר צה"ל דרומה בעיקר חיילים בשירות סדיר - טירונים וחניכי קורסים, לרוב ללא משפחות ולתקופות שירות קצובות (טירונות או קורס). בפרויקט מעבר אמ"ן והתקשוב מדובר בקצינים ובאנשי קבע שלהם מובילות תעסוקתית גבוהה (יש להם יכולת גבוהה למצוא עבודה רווחית בשוק האזרחי), רבים מהם בעלי משפחות, שעיקר חייהם המקצועיים והאישיים נמצא במרכז הארץ.

כדי שקצינים ונגדים אלה ימשיכו לשרת בצה"ל ולתרום מיכולותיהם הייחודיות לא די בפקודות. לא די להודיע להם שהבסיס עבר. כדי שהמהלך יצליח, יש לשאוף שלצד אותם משרתים שיבחרו ביוממות (נסיעות יומיות לבסיס ובחזרה הביתה למרכז), חלק ניכר מהקצינים ומאנשי הקבע יעתיקו את חייהם לדרום. בשביל זה צריך לייצר להם פלטפורמה כוללת ומגוונת, המורכבת ממחנות מתקדמים, מתשתיות, ממתקנים ומסביבת עבודה טכנולוגית וחדשנית, אך גם נגישות תחבורתית גבוהה, מערך בריאות מתקדם למשרתים ולמשפחותיהם, תרבות וספורט, ובעיקר מקומות תעסוקה לבני זוגם וחינוך איכותי לילדיהם. חלק ניכר ממעטפות אלה אינו בתחום אחריותם של משרד הביטחון וצה"ל, וכל ניסיון להעביר את אנשי הקבע בלעדיהם יפגע משמעותית בהצלחת המהלך.
העברתם של אלפי הקצינים ואנשי הקבע ובני משפחותיהם דרומה תחזק כלכלית ומורלית את תושבי הדרום. היא תיצור עשרות אלפי מקומות עבודה שייתנו שירות ותמיכה לבסיסים החדשים, תיתן דחיפה תרבותית למרחב, ותשמש תגובה ציונית הולמת לתנועת חמאס ברצועת עזה, המנסה לפגוע במורל תושבי הדרום ובתחושת הביטחון שלהם.

עלינו לנצל את האמון של ראשי אגף המודיעין ואגף התקשוב הנוכחיים במהלך שהם רואים בו הזדמנות, וכל שנותר לעשות הוא לצמצם את הבירוקרטיה, למנות גורם אחד בממשלה שירכז את כלל עבודת משרדי הממשלה הרלוונטיים, להמשיך את הפעילות של המנהלת במשרד הביטחון בנושא, ולקדם במרץ את התשתיות הנדרשות, בדגש על תשתיות המעטפת, כדי שהמהלך ההיסטורי יקרום סוף־סוף עור וגידים.

# # #

ואם בענייני בנייה עסקינן, אני מבקש להפנות את תשומת הלב לאירוע שלא מרבים לכתוב עליו, אך בעיני יש לו השלכות ביטחוניות פוטנציאליות: המאבק המשפטי והכלכלי המתרחש בחודשים האחרונים בתחום המלט בישראל. עלינו לתת את הדעת על כך עכשיו - בדגש על ההיבטים הביטחוניים־אסטרטגיים - כדי שלא יהיה מאוחר מדי.

ישראל וכלכלתה מושפעות בעתות חירום מחרמות של חברות זרות שאינן מוכנות להגיע לכאן. לכן במוצר אסטרטגי כמו מלט, על ישראל לשמר עצמאות כלכלית ומבנית. שוק המלט המקומי מורכב משתי יצרניות מקומיות עיקריות וזה זמן מה גם מייבוא מחו"ל, בין היתר מטורקיה. בעת חירום, מדיניותו השלילית של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן כלפי מדינת ישראל עלולה להשפיע על המשך הייבוא לארץ. דוגמה לכך הינה נסיגתה של חברת CRH האירית בראשית 2016 מהשקעתה בחברת המלט הישראלית נשר, בשל לחץ פרו־פלסטיני כבד.

הכותב כיהן כרח"ט מחקר באגף המודיעין. כיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת שדמה