האיחוד האירופי מביע באופן שיטתי ביקורת על צעדי מדיניות והצעות חקיקה ישראליים שפוגעים בסיכויים להשגת פתרון שתי המדינות ושמנוגדים לעקרונות הדמוקרטיה והזכויות האדם. חוק הלאום משלב מבחינת האיחוד האירופי את שני ההיבטים: הוא מערער על עקרון השוויון בתוך ישראל ומערים קשיים בדרך לשלום עתידי. שרת החוץ האירופית פדריקה מוגריני נתנה לכך ביטוי בהצהרותיה הפומביות, ובנכונותה להיפגש בתחילת ספטמבר עם משלחת חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, שהגיעה לבריסל כדי למחות על חוק הלאום.



האיחוד האירופי מתקשה בשנים האחרונות להטביע חותם על הסוגיה הישראלית־פלסטינית. פערי עמדות בין המדינות החברות באיחוד, ובייחוד בין המדינות במערב אירופה לאלה במרכז ובמזרח היבשת, מונעים בשנתיים האחרונות מהאיחוד לקבל החלטות משמעותיות בנושא הישראלי־פלסטיני. הפערים באים גם לידי ביטוי בהצבעות האחרונות באו"ם, למשל בנושא העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, שבהן לא היה עוד קונצנזוס אירופי.  



ראש הממשלה בנימין נתניהו פועל להעמיק פערים אלה ולמנף אותם, ואף הצהיר על כך לאחרונה בגלוי. ישראל בהנהגתו מנסה לקעקע את יכולתו של האיחוד האירופי להגיע להחלטות בקונצנזוס הנדרש, על ידי יצירת בריתות עם גושי מדינות בתוך האיחוד – מדינות וישגרד, המדינות הבלטיות והמדינות ההלניות. זאת במקביל להטחת ביקורת הולכת וגוברת מצד ממשלת ישראל כלפי האיחוד האירופי, שהחריפה עד כדי זלזול, העלבות והצגת האיחוד האירופי – שותף הסחר הגדול של ישראל – כיריב ולא כידיד.



האיחוד האירופי אינו מוצא תשובה מדינית לתהליך זה, על אחת כמה וכמה בתקופה שבה אין באופק משא ומתן ישראלי־פלסטיני ובה האיחוד טרוד בסוגיות פנימיות ואזוריות בוערות יותר. ואולם הוא אינו מוותר על השמעת דעה וחיפוש אחר נתיבי פעולה, גם אם השפעתם מוגבלת. לצד גינויים, אזהרות והעברת מסרים לישראל בצינורות הדיפלומטיים המקובלים, האיחוד פועל לשמר, לטפח ולהעמיק קשר עם גורמים בחברה הישראלית שתומכים בשלום, בדמוקרטיה ובזכויות האדם.



הדבר בא לידי ביטוי בתמיכה אירופית בארגוני חברה אזרחית תומכי שלום - התמיכה האירופית בהם הופכת חשובה יותר לנוכח הקיצוץ במימון האמריקאי שעליו החליט לאחרונה הנשיא טראמפ - ובפתיחת שעריו של הפרלמנט האירופי בפני פוליטיקאים מישראל, שלא מספיק מהם מייחסים לו עדיין חשיבות.



משלחת חברי כנסת מטעם הרשימה המשותפת כבר ביקרה בבריסל בנובמבר 2017, כחלק מניסיונם לרתום את הקהילה הבינלאומית לתמיכה במאבק שלהם לשוויון ולמחות נגד מדיניות נתניהו. הפגישה עם מוגריני היא עליית מדרגה במאמצים אלה.



הפעלתנות הבינלאומית הגוברת של חברי הכנסת הערבים סופגת ביקורת בישראל, אך היא עולה בקנה אחד עם מאפייני הדיפלומטיה המודרנית של המאה ה־21. אזרחים, ארגונים, אנשי עסקים ופוליטיקאים יכולים כיום להשפיע הרבה יותר מאשר בעבר על זירת יחסי החוץ, שאינה עוד נחלתם הבלעדית של משרדי חוץ, והדבר לגיטימי.



בתהליך זה יש פוטנציאל גם לתרומה מצד חברי הכנסת הערבים לתהליכי שלום עתידיים ולקידום היחסים עם מדינות ערב. האיחוד האירופי, מצדו, רואה בפגישה עם חברי הכנסת הערבים דרך נוספת להעביר לממשלת ישראל מסר נוקב של דאגה מהכיוון אליו צועדת ישראל, ובמקביל להביע הזדהות ושותפות עם אלו בישראל – ערבים ויהודים כאחד – שפועלים למען שינוי כיוון. 



 הכותב הוא ראש מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית.