לשם הגשת כתב אישום בגין עבירת הריגה (יחד עם עבירות נלוות של שיבוש מהלכי חקירה, ועוד), תשנה המשטרה את כיוון החקירה, ותנסה להוכיח כי התגבשה בחשוד המחשבה הפלילית הנדרשת, לשם הרשעתו בעבירה של הריגה. כלומר, המשטרה תנסה להוכיח כי הייתה לחשוד מודעות בפועל להתנהגותו הפסולה - נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וכן שאיפה, רצון לתוצאה שהתקיימה.
אם משטרת ישראל לא תצליח לגבש במהלך קיום החקירה את המודעות הנדרשת לקיום עבירה של הריגה, אזי תגיש המשטרה ככל הנראה כתב אישום נגד החשוד בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, שהעונש בצידה הוא 3 שנות מאסר. מכאן, שההבדל בין עבירת הריגה חמורה, לבין עבירת הרשלנות נעוצה ברכיב העיקרי במחשבה הפלילית שהתגבשה במוחו של החשוד.
המשטרה תנסה לייחס את המודעות בפועל של החשוד לביצוע עבירה של הריגה מעצם נהיגתו תחת השפעת אלכוהול, ממהירות הנהיגה, מאי האטה בהתקרבות לצומת, וכן מהפקרת הקורבן. עבירת ההפקרה כשלעצמה חמורה, ומאפיינת התנהגות עבריינית, ועשויה להוסיף מספר שנות מאסר על העונש.
בנוסף, המשטרה תשים דגש על הטענה לפיה היה על החשוד לצפות את התוצאה ההרסנית שתיגרם מהתנהגותו, בשים לב שהחשוד נהג, כפי שנטען על ידי המשטרה, במהירות מופרזת ובלתי מותאמת לשטח, בעת שחצה את הצומת תחת נהיגה בהשפעת אלכוהול. לפיכך, היה על הנהג לצפות את תוצאות התנהגותו, וכפועל יוצא הנהג גיבש את המודעות הנדרשת לשם הרשעתו בהריגה.
אין ספק כי המשטרה תעשה כל שביכולתה לשם גיבוש תשתית ראייתית של עבירת ההריגה כנגד החשוד, בעוד מנגד אין זה פלא שהחשוד ינקוט בצעד של שמירה על זכות השתיקה, מתוך מטרה למנוע מהמשטרה לגבש כנגדו ראיות מפלילות לביצוע עבירה של הריגה, על כל המשתמע מכך.
התרעות פיקוד העורף